שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קי״ט (ד׳)

אך לפענ"ד הדבר נכון דבאמת גוף סברת התוס' כל דיכול להשכירו הוי ריבית ושאינו יכול להשכירו לא הוה ריבית הוא תמוה והח"ד אסברה דהוה כלא קיימא לאגרא וזה נהנה וזה לא חסר אבל הוא תמוה דניהו דכעת א"י להשכיר היינו מחמת ההלואת שהלוה לו ושיעבד לו הבית עי"ז א"י להשכיר ונמצא שבעת שהלוה הי' לו חסרון ונתרבה הנאתו של זה על ידי חסרונו של זה כמ"ש מעלתו. אמנם ביאור הדבר נראה לפענ"ד דהתוס' הביאו שם בתחלה דברי ר"ת דבית נמי זימנין דלא שקיל מידי שיכול להיות שיפול או ישרף הבית ולפ"ז כיון שבתחלה הלוה על הספק שפיר כתבו דהיכא שהלוה על הבית או על השדה א"י להשכיר לאחרים והיינו דהרי מבואר בחו"מ סי' קי"ז דמשכונא סתם הוה כהלואה סתם ואם פירש הוה כאפותקי מפורש ולפ"ז לר"ת דאמר דבבית ג"כ זימנין דלא שקיל מידי דלמא יפול או ישרף הבית והיינו עכ"פ משכונא מפורש שלא יהא פרעונו אלא מזה ואם כן בכה"ג בודאי הוה כלא קיימא לאגרא שהרי בודאי א"י להשכיר דהא נתן לו שעבוד ע"ז ולא יגבה אלא ממנו ואיך ישכיר לאחרים והם יקלקלו הבית והחצר והשדה ומאין יגבה המעות שהלוה על משכון זה ואם כן לפי מה דמבואר בש"ע שם דאין חילוק בין שדה לבית ואם כן ע"כ מיירי באפותיקי מפורש דהיינו משכון בפירוש בכה"ג שפיר מחלק הח"ד בין בית לשדה דבשדה יוכל לתת לו הפירות בחובו או שימסרם מה שאין כן בבית אבל להרמב"ם ושאר פוסקים דלא ס"ל סברת ר"ת ובבית הוה יותר ריבית דההנאה מצויה תיכף ולא ס"ל סברת ר"ת דזימנין יפול או ישרוף משום דזה אונסא דלא שכיח וא"כ ממילא בשעת ההלואה נחסר לו עי"ז שהלוה וא"כ אף במשכנתא בפירוש לא הוה כלא קיימא לאגרא דהא מ"מ נתרבה הנאתו בשעת הלואה תיכף עי"ז שנחסר לו שא"י להשכירו וכמ"ש מעלתו ובפרט לשיטת הרמב"ם דאף בלא קיימא לאגרא הוה ר"ק אם כן מה בכך שא"י להשכיר הא מ"מ נתרבה הנאתו ע"י חסרונו של זה דבעת שהלוה לו לא שעבד לו הבית והיה יכול להשכיר וז"ב מאד. ובזה מיושב גם כן מ"ש הרמב"ן במלחמות דבאתרא דמסלקי הוי ר"ק והביא ראיה מבית בבתי ערי חומה ע"ש והרי בבית א"י להשכיר ואפ"ה הוי ר"ק לולי שהתורה התירה ולפמ"ש א"ש דשם בודאי לא שייך סברת ר"ת דבבית בבתי ערי חומה ודאי הוה ריבית כמ"ש התוס' דמשמע מבית בבתי ע"ח דהוה ריבית גמור ול"ש תיוהא ע"ש ודוק. ובזה מיושב ג"כ מ"ש המח"א בשם מוהר"ם דמשכון להשתמש בו הוה כלא קיימא לאגרא ע"ש בסי' כ"א ולפמ"ש מבואר דשם הוה ההנאה תיכף ודוק ועכ"פ לפמ"ש לדידן דקיי"ל כר"ת דאין חילוק בין שדה לבית בודאי צדקו דברי הח"ד דבבית ודאי לא הוה ר"ק וממילא א"י בדיינים. ובלא"ה לכאורה סלוקי בלא זוזי הוי כאפותקי מיניה וכמו באבק ריבית הדין כן כמו כן ביתומים דאין מוציאין אף ר"ק א"כ גם סלוקי בלא זוזי הוה כאפותיקי מיניה ומ"ש מעלתו דלא דמי לאבק ריבית דאינו ריבית רק דחכמים גזרו כל שסילוקו בלא זוזי הוי כאפותיקי אבל בר"ק דמה"ת מוציאין ממנו רק דהיתומים לאו בני אהדורי נינהו אבל עכ"פ סלוקי בלא זוזי דעכ"פ אין מוציאין רק שאין רוצין לתת הוי סלוקי כאפותיקי ואין מוציאין הריבית מהלוה ויכול לנכות והביא בשם שו"ת תפארת צבי ותשובת הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שהאריכו בזה. ולפענ"ד בפשיטות כיון דהוה כמכר לו השדה או הבית כמ"ש התוס' שם והוה ודאי אפותקי כיון דהבית היה של המלוה דהוה כמכר וזה בא להוציא ממנו שכירות בודאי א"י להוציא וז"ב לדינא