שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קי״ח (ב׳)

מכתבו נמסר לידי ואני יושב פה קרית חוצות לשאוף רוח צח ולשתות מי מעיין הקשה למעיין. בכ"ז אחר שביקש מאוד להשיבו וגם אני נכמרו רחמי על האשה האומללה הלזו ע"כ אמרתי לעיין ויאמין לי כי אף ספר ב"י אין אתי רק ש"ס יבמות וש"ע אהע"ז וד' יהיה בעוזרי להתיר האשה מכבלי העגון. והנה ראיתי הגב"ע וארשום בקצרה. ראיתי מה שנסתפק מעלתו אי מועיל עדות מיוחדת כיון דלשיטת הרי"ף בעי אף בשני עדים קברתיו ולרא"ש בעי שני עדים כשרים וא"כ שוב י"ל דלקולא לא מועיל עדות מיוחדת דאפשר דדמי לד"נ והביא דברי הב"ש סי' י"א וסי' קל"ג דלקולא לא מועיל עדות מיוחדת באישות. הנה לכאורה לא הבינותי דמה ענין עדות מיוחדת לכאן אטו יש חשש על גוף העדות החשש הוא שמא אמרו בדדמי וזה אינו ענין לגוף העדות אטו חיישינן דמשקרי שתאמר כל שאינו שני עדים רצופים יש לחוש דמשקרי באמת גם ע"א מהימן בזה רק דחיישינן שמא אמרו בדדמי וא"כ כל שבשני עדים ל"ח לבדדמי א"כ למה לא יועיל עדות מיוחדת. אמנם אחר העיון י"ל כיון דכל עיקר הטעם דבשני עדים ל"ח לבדדמי הוא משום כיון דהתורה האמינם א"כ אין לנו לחוש לבדדמי וכמ"ש הרמב"ן במלחמות כל שהתורה האמינה לשנים אתם מה לכם עליהם ומה"ט מצריך הרא"ש שיהיו כשרים ולפ"ז כל דעדות מיוחדת פסול באישות שוב התורה לא האמינם ושוב יש לחוש לבדדמי ובעי וקברתיו. אמנם באמת גם זה אינו נכון דניהו דעדות מיוחדת לא מהני בד"מ מטעם דמשקר רק דגזירת הכתוב הוא בד"נ דבעי שיהיו שנים המעידים ביחד ונפיק לי' מקרא ע"ש במכות דף וא"ו ע"ב וא"כ כל שבעגונה גם ע"א מהימן שוב ל"ש בזה עדות מיוחדת ועיין בתוס' שם שכתבו דבד"מ אף דכתיב משפט אחד יהיה לכם מ"מ כל דע"א מהימן לשבועה שוב לא בעי עדות מיוחדת. וזכורני שבשו"ת נוב"י מהדו"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב האריך בזה דכל דמשכחת שיהיה ע"א נאמן שוב כשר עדות מיוחדת ע"ש וא"כ מכ"ש כאן דבאמת ע"א מהימן כל של"ש בדדמי וגם באם אמר קברתיו מהימן ל"ש עדות מיוחדת גם לפענ"ד נראה בישוב קושית התוס' ובביאור סברתם דצ"ב מה בכך שמועיל לשבועה מ"מ למה יהי' נאמנים לממון. ולפענ"ד נראה ביאור הדברים דענין עדות מיוחדת נראה כיון דבעינן דבר ולא חצי דבר וא"כ בד"נ כל שהי' עדות מיוחדת א"כ שוב כל אחד בע"פ הי' חצי דבר ולא מועיל. ולפ"ז הרי נודע שיטת הרי"ף לענין חצי דבר דכל שמועיל לאיזה דבר כמו בשלשה שני חזקה דמועיל עכ"פ לפירות שנה זו שוב לא מקרי חצי דבר ע"ש ולפ"ז כל שמועיל לענין שבועה בד"מ שוב לא מקרי חצי דבר ודו"ק היטב כי בזה יש לפלפל בדברי הנוב"י סי' ע"ב הנ"ל ואינו לפני. ועכ"פ בעגונה דודאי לא מקרי חצי דבר בודאי עכ"פ יש איזה תועלת בגופו אם הי' אומר וקברתיו וכדומה שוב ל"ש עדות מיוחדת וגם מבואר באחרונים בסי' י"ז דבעגונה מועיל חצי דבר עיין בישועת יעקב שם ותמצא וא"כ פשיטא דמועיל עדות מיוחדת ועיין בק"ע אות נו"ן מבואר שם בשו"ת מהריב"ל בהדיא דמועיל עדות מיוחדת דוק ותשכח וא"כ אין בזה ספק. ומ"ש מעלתו דכיון שחבול בפניו יש לחוש שמא אשתהי ג' ימים ובספק אשתהי מחמרינן. הנה יפה צדד מעלתו בזה צדדים להקל. והנני יוסיף דבאמת יש ספק שמא לא אשתהי ואת"ל אשתהי דלמא לא נשתנה ואף דאינו מתהפך מ"מ צריכין לדון תחלה שלא אשתהי ובפרט שיש כאן חזקת חי ואף דהב"ש כתב ס"ק פ"ד דל"ש חזקת חי עכ"פ יש להתחיל מעיקרא בזה שמא לא אשתהי ובכה"ג מועיל כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס בשם הרמ"ע מפאנו כנודע ועיין קו"ע אות ש"ס מ"ש בשם מהרש"ך כיוצא בזה דמועיל ס"ס בזה ועיין ב"ש ס"ק ע"ז ואף דבק"ע אות נ"ג הביא בשם מהריב"ל דאין להקל בעגונה משום ס"ס כבר ציין הב"ש שם תשובת הרש"ך בזה. איברא דבאמת הפ"י בק"א לכתובות פ"ק האריך דמהראוי שלא יועיל ס"ס בעגונה ואני מצאתי בשטמ"ק בב"מ בסוגיא דשיירות מצויות שכתב בהדיא דיש להחמיר בס"ס בעגונה ועשעה"מ הלכות מקוואות אבל בתשובה הארכתי בזה דכל הפוסקים החליטו להלכה דמועיל ס"ס בעגונה ועשו"ת שב יעקב שהשיב להפ"י בעצמו באורך בזה דמועיל ס"ס ואף דס"ס במקום חזקה ל"מ באמת גם זה אינו ברור ועיין ביו"ד סי' ק"י ובפרט כאן שעכ"פ אתרע קצת חזקת א"א שהי' במלחמה.