שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קי״א (ד׳)

אך כל זה לשיטתם אבל יפה כתב מעלתו שיוכל להיות שהכוונה שלהן יהי' מחצה אף בחיי הזקנה עכ"פ מידי ספק לא נפקא ובמקום ירושה כבר כתבתי שמהראוי יותר להעדיף כח היורש ומ"ש בעל חס"ל דהוי ראוי ואין הבעל יורש בראוי ומעלתו מצא בספר שערי משפט שהביא דברי הבה"ג דבמתנת שכ"מ דדבריו ככתובין וכמסורין דמי אף הלואה שלא הגיע זמנה לגבות מחיים דאשה בעלה יורש אותה ע"ש הנה באמת קורא אני עליו דולה מים מבורות עמוקים. ובאמת לפענ"ד לא זכיתי להבין דבריו דהרי דברי שכ"מ לא הוו רק ככתובין וכמסורין ומי עדיף משטר גמור דמקרי ראוי כמבואר בב"ב קכ"ד ובחו"מ סי' ער"ח. ואולי שיטת הבה"ג דדברי שכ"מ עדיפין יותר משטר וכעין שהאריך הרשב"א והר"ן בסוגיא דבר פדא לענין אמירה לגבוה שהוא מחלוקת בירושלמי לא עדיף מכתיבה ומסירה ועיין במח"א הלכות צדקה ס"ד ובתשובה הארכתי הרבה בזה וא"כ איפוא בודאי מידי ספק לא נפקא ודברי בה"ג דברי קבלה הם וא"כ הבעל יוכל להיות יורש ובפרט שהבעל מוחזק בכמה אלפים. וע"כ יפה עשה מעלתו שעשה פשר ואין להבנות תרעומת עליו. ויש לי עוד דברים רבים בזה אמנם חסר לי ס' חס"ל כי אולי נמצא שם איזה ענין מה שערערתי בשו"ת פמ"א ח"א סי' ל"ז שהאריך בענין הלז אבל להיות כי לא העמקתי בזה וגם הדבר כבר נעשה ופן יאמר הרב אזילנא בתרא ומה גם שהוא רב וקרוב שלי אבל דברי תורה דכתיב בי' אמת לא אזלינן בתר רוב וקרוב ויסלח לעיין בזה כי כתבתי בקצרה והמ"י: