שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״י (ח׳)

והנה במ"ש למעלה בביאור כוונת הס"ד דחלב אסור משום אבמה"ח דשייך לומר מחזיקין מאיסור לאיסור ולכאורה צ"ב הא לא קי"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור ואף שהמהרי"ט בתשובה סי' פ"ב בראשונות האריך בראיות דמחזיקין מאיסור לאיסור כל האחרונים דחו זאת אבל באמת גם אנכי הארכתי בחידושי לדחות דברי המהרי"ט עפ"י דברי הרשב"א ביבמות דף ל"א דכל שהאיסור מסתלק מאיליו לא שייך מחזיקין מאיסור לאיסור וכתבתי שם דזה דוקא לאחר שחלף הלך לו האיסור הראשון אבל בעוד שאיסורו הראשון עליו פשיטא דלכ"ע מחזיקין מאיסור לאיסור ולפי זה כאן בעוד שלא נשחטה ויש עלי' חזקת איסור של אינו זבוח פשיטא דמחזיקין מאיסור לאיסור וכעת נראה לי עוד לחלק דכל שבידו להסיר החזקה לא שייך לומר דמחזיקין מאיסור לאיסור דכבר כתבו הפוסקים דחזקה שבידו לשנותה לא אלים החזקה כ"כ ולכך כתבו דחזקת טבל לא אלים כ"כ דבידו להסירה ולפי זה אף אם נימא דכ"ז שלא הסירה מקרי חזקה אלימתא מכל מקום להחזיק מאיסור לאיסור ודאי לא שייך בזה דעכ"פ בידו להסיר החזקה מכל וכל ואיך נוסיף עליו חזקת איסור אחרת שלא הי' עליו ודי שתפקיע עצמה לא שתביא אחרת עלה. ובזה נראה לפענ"ד לדחות כל ראיות המהרי"ט דמה שהביא מירד לטהר מטומאת מת דאמרינן חזקת טומאה טמא וכן מזב שנזקק לזיבה שטמא שרגלים לדבר ש"ה שאין בידו להסיר החזקה הראשונה דכ"ז שלא הגיע זמנו לטהר מטומאת מת לא יש בידו לטהר וכן בזיבה אין בידו להסיר חולי הזיבה ולא סמי' בידו מקריא. ובזה נראה לפענ"ד כוונת הראב"ד פ"ג מק"פ שהבין מדברי הרמב"ם דמחלק בין אם נטמא בטומאת התהום ביום ששי לטומאתו ובין אם נטמא בשביעי והדבר צ"ב דמה חילוק יש ולפמ"ש אתי שפיר דבשביעי דכבר כלה טומאתו ושמשא ממילא ערבא אבל הוא הסיר טומאתו ע"י הטבילה וא"כ לא שייך להחזיק מאיסור לאיסור דמקרי בידו משא"כ בששי לטומאתו דעוד מחוסר זמן ומעשה ולא הוה בידן להסיר הטומאה מאתו וז"ב. ומה שהביא ראיה משחיטה דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה וכי מספקא לן אם שהה או החליד וכבר יצאת מחזקת אבמה"ח לב"נ על ידי מיתה ואפ"ה מחתינן להו איסור אבמה"ח עד שישחטה כראוי אף דנבלה אשתרי לב"נ וע"כ דמחזיקין מאיסור לאיסור ל"ק לפענ"ד דשם כיון דעכ"פ לגבי ישראל אין בידו להסיר החזקה עד שישחטנה כראוי א"כ שייך שפיר להחזיק מאיסור לאיסור עד שיוודע לך במה נשחטה שהרי אין בידו להסיר חזקת איסור אבמה"ח עד שיוודע לך שנשחטה כראוי וזה ברור. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בביצה דף כ"ה דלמה לי עד שיוודע לך שנשחטה כראוי כיון דחזינן שמתה אם כן נסתלק איסור אבמה"ח וכפי הנראה כוונו לקושית המהרי"ט הנ"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ועיין שב שמעתא שמעתא ה' פרק ב' ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דעל כל פנים כל שאין בידו לסתור החזקה עד שישחט כראוי שפיר מחזיקין מאיסור לאיסור ודוק.