שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״י (ז׳)

ובזה מיושב מה שתמה הכו"פ על הש"ך דהרי בחולין כאן אמרינן כל חלב דעלמא לאו כאבמה"ח דמי ושרי ה"ה בזה או דלמא האי אית לי' תקנתא בשחיטה האי ליתא בשחיטה הרי דגם לפי המסקנא חלב הוה כאבמה"ח רק חידוש הוא ולפמ"ש יש לומר דבאמת זה סברת האבעיא אי נימא דבאמת חלב הוה כאבמה"ח דעכ"פ לא נזבח או דלמא כיון דליתא לתקנתא בשחיטה גבי חלב לא אמרינן דהוה כבשר ואף דבאמת קי"ל דהוה ספיקא דאיסורא וכמבואר סי' י"ד הרי דבאמת מספקינן דלמא חלב הוה כאבמה"ח היינו דוקא בבן פקועה דגוף הבשר ליתא לתקנתא בשחיטה א"כ גם החלב מהראוי לאסור דלא שייך לומר דא"כ אין תקנה דהא גם לבשר ליכא תקנה דהוה כשחוטה אבל החלב שלא נזבח הוה עכ"פ אינו זבוח דאינו כגוף הבשר ודוק היטב. וידעתי שיש לפקפק קצת אבל להיות כי גוף הדברים נראים כמ"ש הנוב"י והכסא דהרסנא ע"כ נדחקתי להעמיס גם בדברי הש"ך כן ומסוף דבריו ניכר שראש דבריו אמת וכוונתו הי' כמ"ש ודוק. ובאמת לפענ"ד הי' נראה דמה דס"ד בש"ס לאסור החלב הוא משום דכיון דבאמת יש לחוש שמא הבהמה טריפה ורק דאזלינן בתר רוב והיינו חזקה דאתיא מכח רובא כמ"ש הר"ש דאף חזקה שלא נתבררה הוה חזקה דאתיא מכח רובא ולפי זה כיון דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ כאן דהבהמה עכ"פ אסורה משום שאינה זבוחה שוב חיישינן שמא היא טריפה ולכך אסרינן החלב ג"כ דכל שלא נשחטה הרי יש לחוש שמא היא טריפה ולכך ס"ד לאסור החלב ג"כ משום אבמה"ח אף שחלב אינו בכלל בשר כמ"ש הנוב"י שם מכל מקום מחזיקין מאיסור לאיסור ובזה ממילא ל"ש לב"נ איסור אבמה"ח גבי חלב דבאמת חלב לא בכלל בשר ורק משום דמחזיקין מאיסור לאיסור חיישינן לטריפה וא"כ בב"נ לא שייך זאת ומיושב היטב הא דקאמר לסחורה והקשה הכו"פ הא גם לב"נ נאסר ולפמ"ש אתי שפיר דלב"נ לא נאסר כלל. אך לפי זה יקשה הא דאמרו בחולין דף ס"ט בבן פקועה דחלבו מאי חלב דעלמא לאו כאבמה"ח דמי ושרי ה"נ ל"ש או דלמא התם אית ליה תקנתא בשחיטה הכא לית ליה תקנתא בשחיטה וקשה הא בן פקועה אין טריפות פוסל בו ואף בן ט' חי שהפריס ע"ג קרקע אין טריפות פוסל בו וא"כ שוב לא שייך לחוש לחלב כלל דאין טריפות פוסל בו ואף דטריפות שהן מחמת שחיטה פוסל בו כמבואר סי' י"ג היינו מדרבנן דוקא ומשום דבעי שחיטה כראוי אבל כאן לענין החלב לא שייך להחזיק איסור דהרי הטריפות אינו מבורר אך י"ל דכיון דאותו אבר שיצא כיון דטעון שחיטה א"כ אפשר דגם טריפות פוסל בו דלזה האבר לא הותר בשחיטת אמו ואם כן כשיהיה בו טריפות יהי' אסור דהרי ע"י אותו אבר יוכל כל הבהמה להטריף וא"כ שוב שייך להחזיק מאיסור לאיסור. אך בגוף הדין צ"ע דמה"ת לחוש לטריפות של אותו אבר כיון דאינו רק אבר אחד ורוב הבהמה היא כשר ודמי למה שנסתפק הבעל עיטור וכן קי"ל בש"ע יו"ד סי' ל"ט סעיף כ' דבעינן שיהיה רוב הסרכא בגב אונה דגם בזה אזלינן בתר רוב אף דלא שייך כ"כ רוב בזה כמ"ש הבעל עיטור והובא ברא"ש וטוש"ע שם וצ"ע בזה ודוק. והנה מה שהקשיתי בחידושי והבאתי לעיל שגם הכסא דהרסנא הקשה זאת בהא דיליף מעשרת חריצי החלב והא במלחמה הותר וכתבתי לעיל דאם נימא דלב"נ אסור לא שייך זאת וכוונתי לדעת ש"ב הגאון בכסא שכ"כ. הנה כעת נסתפקתי לפי זה במ"ש הרמב"ן פ' ואתחנן על פסוק ובתים מלאים כל טוב דיי"נ אסור ול"ש שלל עכו"ם בזה דהוא משום תקרובת עכו"ם ואסור וכעת נראה דהרמב"ן אזיל לשיטתי' דס"ל דיי"נ בשביל תקרובת ע"ז א"כ שוב כיון דגם ב"נ אסור בתקרובת ע"ז לא שייך להתיר משום שלל עכו"ם משא"כ להרמב"ם דס"ל דיי"נ הוא לאו בפ"ע מקרא דישתו יין נסיכם ובתשובה אחת הארכתי בביאור השיטות א"כ לדידיה שייך שלל עכו"ם והנה מ"ש האחרונים ליישב הא דלא יליף מאברהם דהאכיל חמאה וחלב וכתבו דיש לומר דב"פ היתה ועיין נוב"י שם וכו"פ וכסא. ולפענ"ד היא תמוה דלפענ"ד דב"פ לא הותר לב"נ דהא בב"נ במיתה תליא והרי זה הב"פ עכ"פ חי ואם כן ניהו דהוה כאלו כבר נשחט אבל עכ"פ אבמה"ח שייך בזה יותר וא"כ כיון דסבר דב"נ היו ובערביים חשד אותם א"כ היאך האכיל להם החלב אם נימא דגם לב"נ אסור החלב משום אבמ"ה. וכאשר השקפתי בזה מצאתי בשפ"ד סקי"ג סק"ג בסופו שנסתפק בזה אי שייך לומר בזה מי איכא מידי או דלמא כיון דהוא חי לגמרי אסור לב"נ וצ"ע כעת.