שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״י (ב׳)

מה ששאל בהיותו אצלינו בהא דמבואר בטוש"ע יו"ד סי' פ"ז דהמבשל בשר במי חלב דפטור ובס"ח נחלקו איזה מקרי מי חלב אם מה שנקרא נסיובי דחלבא או מה שלאחר שעושים הגבינה מבשלים הנסיובי והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר אלא מים בעלמא זה הנקרא מי חלב וע"ז הקשה דיהיה איך שיהיה ניהו דהתורה מיעטה מי חלב אבל לא יהי' אותו המי חלב רק סתם מים בעלמא אבל עכ"פ טעם חלב או מגבינה והוא טעם ראשון ואח"כ כשבשלו עם בשר הוה בב"ח ומידי דהוה כל דבר היתר שמקבל טעם איסור דאסור וכמו קדירה שבישל בה בשר דאסור לבשל בה חלב מן התורה שהרי אסרוהו בהנאה כמבואר בסי' צ"ד ואם לא הי' רק מדרבנן לא הי' אסור בהנאה. הנה לא הי' צריך לאריכות דפשיטא דנ"ט הראשון אסור מן התורה. אך מה שנראה לי דהנה מה דמי חלב מותר הוא מקרא דבחלב אמו וזה אינו חלב אמו כמו שיוצא עם האם מעורב עם האוכל ולפ"ז גוף המי חלב התורה מיעטה מקרא ורק דקשיא לי' ניהו דגוף המי חלב מיעטא קרא אבל מכל מקום המי חלב קבל הטעם מהחלב ואסור מן התורה. ובזה נראה לפענ"ד דבר ברור דכיון דמי החלב בין למ"ד נסיובי דחלבא ובין למ"ד אחר שעושים הגבינה עכ"פ טעם חלב יש לו רק דהוה טעם גרוע וקליש עכ"פ א"א להכחיש בחוש דיש לו טעם חלב ולפ"ז שוב א"א לאסור מן התורה דהא דרך בישול אסרה תורה והיינו נ"ט וכאן מה שנרגש בו טעם חלב אינו נרגש בו מטעם החלב דהא גם המי חלב עצמו יש לו טעם חלב וזה התירה התירה וא"כ א"א לאסור מה שקיבל הטעם דזה אינו נאסר מן התורה דבעינן דרך בישול וכאן אין בו בנ"ט וז"ב מאד מאד. ובזה יש ליישב מה שהקשה הכו"פ סי' פ"א ס"ק ז' לשיטת הסוברים דמי חלב היינו לאחר שנפרש מן הגבינה אסורין משום אבמה"ח א"כ מנ"ל להש"ס להוכיח בבכורות דף ו' מחריצי חלב דחלב שרי והא יש לומר דגם החלב עצמו כ"ז שלא נפרש מן המי חלב אסור כדין היתר שנתערב באיסור והא דחריצי חלב הוא מפני שלאחר שעשו הגבינות וכבר נפרש הגבינה מהמי חלב לכך הותרו הגבינות ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבזה יקשה דא"כ גם לאחר שנפרש היאך מותר הא בעודן ביחד קבלו טעם זה מזה ונאסרו וא"ל דהא לא מרגיש טעם המי חלב רק טעם החלב והמי חלב רק נתערב ואנן בעינן נ"ט שירגש טעם האיסור דזה אינו דשם דהאיסור הוא משום אבמה"ח והרי אבמה"ח אסור במשהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכשיעור כדאמרו בחולין דף ק"ב וכ"כ רבינו בפ"ה ממ"א ה"ג ולפ"ז זה ודאי דבשר וגידין ועצמות אין טעמם שוה ואפ"ה אסרה התורה כל ששם אבמה"ח עליו וא"כ כיון שהי' עם המי חלב וזה נקרא אבמה"ח מה בכך שאינו מרגיש הטעם של המי חלב והוא מרגיש הטעם טוב ממנו דהיינו החלב אבל עכ"פ לא גרע ממשהו בשר וגידין ועצמות דחייב כיון ששם אבמה"ח עליו ונפרש מן החי אסור וע"כ דגם החלב בהיותו עם המי חלב שרי וז"ב ודו"ק. והנה מה שרצה מעלתו לומר בישוב הקושיא שלו דמתחלה נתבטל החלב במי החלב שלו דהי' ששים נגדו. הנה מלבד דיש לומר דהיתר בהיתר לא בטל מיהו אף אם נימא דסוף כל סוף א"צ ששים רק נגד החלב שהי' בה דלא נעשה נבלה דהי' עדן היתר מכל מקום לפי שיטת המרדכי דהיכא דבא לעולם בתערובות לא שייך ביטול וכאן הי' מתחלתו בתערובות החלב ולא שייך ביטול וכ"כ הכו"פ סי' פ"א שם לענין אבמה"ח וע"כ מ"ש הוא הנכון ת"ל: