שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״י (י״ב)

והנה בשנת תרכ"ד א' ויקרא למדתי מסכתא בכורות ובדף ל"ד ע"ב אמרו אבעיא להו יטהר תנן או ויטהר תנן למאי לחתן וכו' וצ"ל אם נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ה לענין נגע א"כ נ"מ כגון שנולד לו ספק נגע אם נימא דיטהר תנן א"כ תיכף בשעה שנולד לו ספק נגע טהור מן הראשונה א"כ שוב הו"ל רק ספק נגע ולא מחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ אין לו דין נגע רק ספק נגע אבל אם ויטהר תנן שוב מחזיקין מנגע לנגע והו"ל חזקת טומאה בודאי. מיהו יש לומר דאם נימא דיטהר תנן והו"ל רק ספק נגע שוב נעמיד אותו בחזקת טהרה שוב לא נטהר מן הראשונה דהא יטהר תנן וצריך שיולד לו נגע אחרת וכל שספק נגע לא נולד לו נגע דהא מעמידין בחזקת טהרה ודו"ק. והנה בשנת תרכ"ז ג' לך למדתי טור אהע"ז סי' וא"ו ושם מבואר דספק חלוצה מותרת לכהן ולכאורה אם נימא כהמהרי"ט דמחזיקין מאיסור לאיסור א"כ ניהו דחליצה אינו רק דרבנן והו"ל ספק דרבנן הא ספק דרבנן באתחזיק איסור הוא אסור כמבואר ביו"ד סי' ק"י בשם הרשב"א וא"כ כאן ג"כ סד"ר באתחזיק איסור אסור ועיינתי במקור הדין והב"י ציין בפ' כיצד והוא שם דף כ"ד קדמו וכנסו אין מוציאין מידם ואמרו הטעם דחליצה דרבנן ושם הדבר נכון דשם הספק אי שפיר קמייבם וא"כ לצד הספק דשמא מייבם כהוגן ודאי הו"ל ספק דרבנן לקולא כיון דממנ"פ עומדת או לחלוץ או לייבם אבל החזקת א"א הלך לו. ובזה מיושב קושית התוס' שם לענין מת בתוך שלשים יום דאם אשת כהן הוא לא תחלוץ והא הו"ל ספק חליצה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם ספק חלוצה היא ואתחזיק איסור לכך לא תחלוץ ואסורה לכהן דעדיין יש חזקת א"א עליה ודו"ק והש"ע שסתם הדברים צ"ע. שוב עיינתי ושם כבר נתקדשה לכהן ואפ"ה אמרו דלא תחלוץ ומיהו כל שספק הוא אם נפל הי' שוב היתה אסורה משום חזקת א"א והיאך מותרת לכהן ע"כ אמרינן דלא תחלוץ ואנן מחזיקין אותו שהוא ב"ק ואז נתבטל חזקת א"א שמקודם אבל אם נצריך אותה חליצה שוב תהי' חזקת א"א ומחזיקין מאיסור לאיסור ודו"ק היטב. שוב ראיתי דיש לדייק בהא דאמר הש"ס שם ספק חליצה לא גזרו בה רבנן וקשה למה לא נקטו סד"ר הוא ולקולא כדאמרו בכמה מקומות והעיר בזה בספר ישרש יעקב ולפמ"ש י"ל דסד"ר לחוד לא סגי דהא איתחזיק איסור ומחזיקין מאיסור לאיסור ולכך אמר דחליצה דרבנן ובספק לא גזרו שיהי' מחזיקין מאיסור לאיסור וזה לא גזרו נמצא כבר חלף הלך לו חזקת איסור הקודם ושוב לא נשאר רק סד"ר ולקולא ודו"ק. עוד נראה לי להעמיק בדבר מה שאמר לא גזרו בהו רבנן ולא אמר סד"ר ולקולא דהנה ספק איסור דרבנן לקולא שייך בשיש ספק איסור דרבנן אבל כאן הוא להיפך שיש כאן ספק מצוה דאורייתא אם צריך ליבם ומקיימין מצות יבום דאורייתא רק שיש ספק שמא יש איסור חליצה ובכה"ג לא גזרו רבנן בשביל איסור ספק דרבנן לבטל ספק מצות יבום בכה"ג לא גזרו בהו רבנן. ובזה ממילא מיושב קושית התוס' דאשת כהן לא תחלוץ דשם ספיקא דרבנן ולקולא וא"צ חליצה מן התורה ולמה תחלוץ ולעשות ספק דרבנן בידים וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה שם בישרש יעקב דלמה לא חלקו בין באו בב"א דיאסר כמו כל באו בב"א אף בטומאה דרבנן ולפמ"ש י"ל דכאן כל שיש ספק תורה לא משהינן ספק מצות תורה בשביל ספק איסור דרבנן ודו"ק. והנה לפמ"ש רש"י דלא גזור רבנן להוציא מספק ומשמע דוקא להוציא אבל לכתחלה אסורה וכ"כ הח"מ ס"ז ס"ק א' א"כ ל"ק קושיתי דבאמת סד"ר ל"ש כאן דהא אתחזיק איסור א"א ומחזיקין מאיסור לאיסור רק בעבר ונשא בודאי פקע איסור א"א להחזיק מאיסור לאיסור דכל שכבר נשאת לשני שוב אסורה לראשון ג"כ. ובזה מיושב קושית התוס' דבאמת לכתחלה אסורה להנשא והתוס' שהקשו משמע להו דגם לכתחלה תנשא וע"כ דברי הח"מ צ"ע דמדברי התוס' לא משמע כן והב"ש העתיק דברי התוס' על הש"ע וז"א דלפמ"ש הש"ע אין מקום לקושית התוס' וכמ"ש ודו"ק כי הוא ענין נכון: