שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״י (י׳)

ומעתה בחלב דלא שייך ביה אבמה"ח וכמ"ש הש"ך דלפי המסקנא דוקא בשר אסור באבמה"ח משא"כ חלב ואם כן לא שייך בזה מחזיקין מאיסור לאיסור וזה ברור ועיין בש"ש שם פ"ט שכתב כיוצא בזה. ובזה יש לומר פרפרת נאה בהא דאמר הש"ס כל חלב דעלמא חידוש הוא ושרי ה"נ ל"ש א"ד התם אית לי' תקנתא לאיסורא בשחיטה הכא לית ליה תקנתא לאיסורא בשחיטה והדבר תמוה לפענ"ד דמה מועיל להחלב הך תקנתא דבשחיטה דהא החלב שכבר נחלב בעודה בחיותה לא יצאת מידי אבמה"ח ואף דאיסור אבמה"ח קיל דיש תקנה לה בשחיטה אבל לאותו החלב דמי שפיר לאיסור יוצא דכשם דביוצא ל"מ שחיטה לאותו אבר כמו כן בחלב ל"מ השחיטה להוציאה כל שכבר נחלב. ולפמ"ש אתי שפיר דלפמ"ש עיקר הטעם משום דמחזיקין מאיסור לאיסור ולפי זה לפמ"ש דכל שבידו להסיר החזקה לא שייך מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ שפיר אמר דבשלמא כל חלב דעלמא נפקע האיסור ע"י שחיטה משא"כ בזה דלית ליה תקנתא בשחיטה ושפיר מחזיקין מאיסור לאיסור וז"ב ודו"ק היטב וגם בנדון דמהרי"ט י"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור וז"ב ודו"ק היטב ועפ"י הטעמים שכתבתי לעיל דלא היה בידו להסיר החזקה לגמרי דלא רצה לאסרה על כהן ושפיר מחזיקין מאיסור לאיסור וצדקו דברי המהרי"ט ולא מטעמו ועיין תוס' חולין דף ס"ד ד"ה שאם ריקמה שכתבו בשם בה"ג דסד"א דביצה יהי' אסור משום דיצא מן החי וכמו בחלב ולפמ"ש צ"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור ושמא טריפה היא ואף דולד טריפה כשר דלענין זה יש לו חיותא בפ"ע ועובר לאו ירך אמו כמבואר ביו"ד סי' ע"ט מכל מקום ביצה דגדילה באיסור אסור וכדאמרו בחולין דף נ"ח ועיין ש"ך שם וביצת טריפה אסורה מן התורה ועיין תוס' שם ומצאתי בטורי אבן באבני מלואים בחגיגה דף ד' שכתב ליישב קושית התוס' דלכך בהמה בחייה בחזקת אבמה"ח עומדת משום דמחזיקין מאיסור לאיסור ולפמ"ש למעלה אתי שפיר סברת התוס' דלא שייך מחזיקין מאיסור לאיסור כיון דיכול להסיר החזקה רק דזה באמת כוונת הש"ס עד שיוודע לך שנשחטה כראוי ודו"ק. והנה בגוף דברי הש"ס דיליף מעשרת חריצי חלב ק"ל כעת דהרי בתרגום יונתן וברש"י ורד"ק כתבו דחריצי חלב היינו גיבני דחלבא קשה א"כ לשיטת הרא"ם דנסיובי דחלבא אסור משום אבמה"ח דחלב חידוש הוא ולפי שיטת הרבה פוסקים וגם הטור לפי הבנת הב"י היינו גם מה שעושין הגבינה ממנה זה ג"כ מקרי נסיובא דחלבא ואסור א"כ קשה גם אם נימא דחלב מותר הא חריצי חלב אסור משום אבמה"ח וצע"ג וכמדומה שבכסא הרגיש בזה ואינו ת"י ועיין ב"מ סי' תל"ז ומ"א ס"ק ד' ולפענ"ד ביאור כוונת המ"א דבאמת בחזקת טריפות לא אתחזיק כלל מעולם רק בחזקת אבמה"ח רק דמחזיקין מאיסור לאיסור וכל שכבר נשחטה ואזל חזקת אבמה"ח שוב לא שייך כלל חזקת טריפות דלזה לא אתחזיק כלל מעולם כנלפענ"ד ברור ונכון. ודרך אגב אזכיר בהא דמבואר המעושן והמבושל בחמי טבריא דפטור אבל אסור והיא מהירושלמי בנדרים וכתב הה"מ שספק אם חמי טבריא חשוב בישול וכשלמדתי זאת עם תלמודיי בחורף שנת תרט"ז הקשה אותי ש"ב החריף מוה' אברהם לבוב ני' דלמה יפטור דבשלמא בשבת יש לומר דשאני חמי טבריא דאינו תולדת אש אבל בב"ח מה נ"מ כל שהוא דרך בישול אסור. והשבתי דהא התורה הוציאה אכילה בלשון בישול וכל שאינו דרך בישול מותר והיינו כל שאינו חייב אבישול לא חייב על אכילה ג"כ וכעין דאמרו במבשל חלב בחלב כיון דעל אכילה לא לקי גם על הבישול לא לקי וה"ה להיפך וא"כ שוב כיון דחמי טבריא לא מקרי בישול ואינו לוקה משום לא תבשל דעל הבישול הוא דומה לבישול דשבת ולכך גם על אכילה לא לקי. ובזה נראה דמ"ש בטור וש"ע והוציא הכתוב האכילה בלשון בישול לומר לך דאינו חייב רק דרך בישול אין הכוונה בנ"ט כדרך שאמרו בחולין דף ק"ח דרך בישול אסרה תורה רק על ענין הבישול שחייב בבישול שבת וכדומה. ובזה ניחא מ"ש הב"י מקורו מהת"ה ולכאורה הוא ש"ס מפורש ולפמ"ש אתי שפיר. אבל עיינתי ברשב"א בת"ה ולא משמע כן וצ"ע