שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״א (ח׳)

ולפמ"ש אתי שפיר דהא גם בסי' תרל"ט הביא דברי הר"פ דגם בשר וגבינה אסור חוץ לסוכה והרמב"ם לא התיר רק מים אלמא דמיני תרגומא כולל אף בשר וגבינה כיון דכולל הרבה דברים וגם מהרש"א שם משמע דמסתפק בזה דעכ"פ בקובע בעי סוכה ולפ"ז לכך לא רצה להקל בע"פ בחמשת המינים והשמיט דברי אביו בזה משום דאין ראיה מהתוספתא דבאמת מיני תרגומא כולל גם בשר וגבינה ורק לענין ברכה אין מקום לטעות בזה דהא רק על חמשת מינים מברכין במ"מ כדאמרו בתוספתא שם וה"ה להיפך לענין ע"פ כיון דחמשת המינים מסעד סעיד ועכ"פ מיזן זייני שוב לא יאכל מצה לתיאבון כמ"ש הב"י ולכך ע"כ דמיני תרגומא אינו רק משאר מינים דלא מיזן זייני הן אמת דגוף סברת הב"י תמוה לפענ"ד דהא הפסח נאכל על השובע וע"כ דזה אינו אכילה גסה כמ"ש התוספות בפסחים דף ק"ז ע"ב ד"ה דלמא דתרי גווני אכילה גסה הוה שיש שאדם קץ מלאכול ויש שאינו מתאוה לאכול והא דפסח נאכל על השובע היינו שמתאוה לאכול קצת וא"כ ניהו דמיזן זייני מ"מ הוא מתאוה לאכול קצת עכ"פ ועינינו הרואות שאף שאדם אוכל מחמשת המינים מכל מקום מתאוה לאכל פת ובשר וא"כ הרי אוכל מצה בתיאבון ואני תמה ביותר על התוס' עצמם שלמה לא הרגישו בדברי הש"ס תמורה דף כ"ג דמנחות נאכל על השובע ולא אכילה גסה וא"כ מבואר דאכילה על השובע לא מקרי אכילה גסה וא"כ עכ"פ קשה דלא מסתבר כלל דלא יהיה מקרי אכילת מצה לתיאבון בשביל שאכל מחמשת המינים. ומצאתי בתוס' פסחים דף ק"כ ד"ה מפטירין שכתבו לחלק דדוקא במנחה התירו לאכול על השובע ואדרבא מצותו בכך כדי שלא יצא משלחן רבו רעב אבל במצה לא שייך האי טעמא דלאו משלחן רבו הוה כולי האי ולפ"ז אפשר דמצה אינו רשאי לאכול על השובע ודוקא פסח משום שלא ישבר בו עצם כדאמרו בירושלמי אבל מצה אינו נאכל על השובע. ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא בהא דאמרו בפסחים דף ק"ח אי אמרת מסעד סעיד אמאי ישתה הא קאכיל מצה אכילה גסה והדבר תמוה דמה בכך דמסעד סעיד הלב אבל מכל מקום אכילה גסה לא מקרי דעכ"פ מתאוה לאכול קצת מקרי וכמו שפסח נאכל על השובע ולא מקרי אכילה גסה ולפמ"ש א"ש דדוקא פסח כדי שלא יבא לידי שבירת עצם משא"כ במצה דאינו נאכל על השובע דג"ז לא מקרי עכ"פ לתיאבון ול"ש טעם הירושלמי בזה כמ"ש דף ק"כ.