שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ט (ד׳)

ואגב אכתוב במה שהראה לי הרב החריף מוה' מאיר בראם ני' דברי הרמב"ם בפיהמ"ש בגיטין דף י"א שפירש הא דאמרו מפני שהוא קנינו שכתב דאינו מפסיד לו שום מעלה דהא דמותר בתרומה מפני שהוא קנין כספו של האדון הכהן ולכך מותר בשפחה ג"כ וא"כ מה מפסיד לו זכות בזה ע"ש ודפח"ח. אבל בראותי כן תמהני דהא הש"ס בדף י"ב מפרש בענין אחר ומצאתי בתויו"ט שתמה בזה. ואמרתי דזה תלוי בזה דאם נימא דמוכר עצמו אין רבו יכול לכפותו לשפחה כנענית רק ברצון העבד א"כ אין מקום לדברים אלו דלא מצד קנין רבו מותר דהרי כבר א"י לכפותו אך אם נימא דמוכר עצמו אסור בשפחה א"כ ע"כ מה שמותר בשפחה כנענית הוא מצד שהוא קנינו ולכך הרמב"ם לשיטתו דפוסק בפ"ז מעבדים ה"ג דמוכר עצמו אסור לגמרי בשפחה א"כ א"ש לדידי' אבל לשיטת הריטב"א שהובא במלמ"ל שם וזה תלוי בסוגיות הש"ס כמ"ש המלמ"ל באורך בד"ה וכופהו ע"ז ע"ש בד"ה והמוכר עצמו א"כ סוגיא הש"ס י"ל דאזיל אם מוכר עצמו מותר בשפחה כשירצה ואסור לכפותו משא"כ לרבינו ודו"ק. ויתכן יותר דבאמת המלמ"ל מיירי בעבד כנעני דבעבד עברי לא שייך לומר עשה עמי ואיני זנך ועש"ך יו"ד סי' רס"ז ס"ק ל"ג וא"כ שם שפיר שייך כפירוש הרמב"ם מפני שהוא קנינו דבעבד כנעני ודאי מותר בשפחה ורבו כופהו אבל בעבד עברי באמת ג"כ הוה חוב לו דנאסר בשפחה ונאסר בתרומה ושם ל"ש טעמו של רמב"ם ופירש הש"ס טעמים אחרים