שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ט (ב׳)

אשר שאל בהא דאמרו בקידושין דף כ"א ע"ב בהא דאבעיא לי' ע"ע כהן מהו שימסור לו רבו שפחה כנענית ואמר שמואל דאסור ופריך הש"ס מהא דתנן וחכ"א אין עבד כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ ות"ל משום דבעינן אהבתי את אשתי וע"ז הקשה דמשמע דהש"ס לא פריך רק דל"ל טעם זה והא יש טעם אחר כמו בכ"מ ויותר הי' לו להקשות דהא נ"מ טובא דאם הטעם משום בע"מ הי' מותר לרצעו דהא היה כבר בע"מ ואם הטעם משום דאסור בשפחה אף בזה אסור ואף דנעשה בע"מ לא נתחלל קדושתו והרי מבעיא לי' לש"ס ביבמות אם נתחלל קדושתו כשנעשה בע"מ. הנה כמה תשובות בדבר ובאמת לא מצאתי לפי מיעוט זכרוני אבעיא בש"ס לענין בע"מ אם נתחלל ואולי כוונתו להא דאמרו ביבמות דף ע"ו לענין פ"ד דנתחלל קדושתו ובאמת שם מסקינן דנתחלל הקדושה כמ"ש הרמב"ם פט"ז מא"ב ה"א ובטוש"ע אה"ע סי' ה' ס"א ע"ש אבל אי מהא לא איריא דמ"מ קושיתו קשה דשאני פ"ד כיון דאסור לבא בקהל מותר בגיורת דאינו מפורש הלאו ועיין בב"ש שם ס"ק א' אבל בגרושה וזונה דמפורש בקרא ל"מ מה שהוא בע"מ להפקיע קדושתו ועח"מ שם דמדמה לשאר בע"מ וכתב ראיה מהרמב"ם דבע"מ בקדושתו קאי ע"ש היטב וא"כ קשה הא אף כשהוא בע"מ יהי' אסור. אך לפענ"ד יש לומר כיון דכל הטעם דשמואל אוסר עבד כהן בשפחה הוא משום דריבה בהם הכתוב מצות יתירות וכל שנעשה בע"מ שוב ליכא בו מצות יתירות שהרי אינם עובדים במקדש. ובלא"ה כאן עיקר קושית הש"ס הוא דלא משכחת כלל להיות נרצע שהרי אסור למסור לו שפחה כנענית וא"כ שוב לא שייך כל הענין של נרצע דבעינן אהבתי את אשתי וא"כ לא שייך להקשות דהא נ"מ בבע"מ דזה דוקא אם הי' הקושיא ככל קושיות הש"ס ות"ל מטעם זה אבל כאן הקושיא דלא משכחת לה שיהיה נרצע וז"ב ופשוט (וגוף דינו אם כהן שכבר בע"מ אם נרצע או לא יש להסתפק ומצאתי במלמ"ל פ"ג מעבדים ה"ח שכתב בסופו דכל שהי' בע"מ דנרצע ע"ש):