שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ח (ד׳)

ובאמת המעיין בתה"ד יראה דמשום אין שליח לדבר עבירה אתינן עלה דאם בישראל אשלד"ע מכ"ש בנכרי וכבר הרגיש בזה באבני מלואים. ואני אמרתי ראיה דהא במדרש אמרו בבראשית רבה דהלכות ב"נ דנהרג ע"י שליח אם שלח שליח להרוג הנפש הרי דיש שליחות לב"נ אף לדבר עבירה ועכ"פ מבואר דלא כתה"ד בתרווייהו דבעכו"ם יש שליח לדבר עבירה ועכו"ם לעכו"ם נעשה שליח וצ"ע בזה וגם הקשה באבני מלואים שם דנתבאר בחו"מ סי' שפ"ח דבהוחזק לעבור יש שליח לדבר עבירה ובעכו"ם בודאי הוחזק לעבור. אבל לפענ"ד נראה דבב"נ אין האיסור מצד עצם הסירוס דהרי לעצמם מותרין לסרס דלא מפקדי אפו"ר רק בבהמה בשביל קיום המין ובזה כיון דהוה לפני דלפני הוה גורם דגורם ורק במידי דשבת אף גורם דגורם אסור ועכ"פ לא שייך בזה ענין שליחות דהוא מידי דממילא כעין שכתב הרא"ש בנדרים דף ע"ב לענין שמיעה דבמידי דממילא לא שייך שליחות וה"ה בזה דזה הוה מידי דממילא מה שנתבטל קיום המין ובזה לא שייך שליחות ורק גורם דגורם ולפני דלפני לא מפקדו וז"ב ועיין בשו"ת אא"ז בעל מגיני שלמה בתשובותיו פני יהושע חיו"ד סי' ג'. והנה במ"ש למעלה לתמוה על התה"ד והנמשכים אחריו שלא הרגישו דבב"נ נהרג ע"י שליח ומבואר דל"ש שלד"ע בעכו"ם וגם עכו"ם לעכו"ם עושה שליח. הן אמת דהרמב"ם בפ"ט ממלכים ה"ד הביא הלכות דב"נ ולא הביא הך דע"י שליח וכפי הנראה חולק בזה הש"ס דילן בסנהדרין דף י"ז ע"ב עם המדרש רבה פל"ד סימן י"ט דהוא אגדת ירושלמי וש"ס דילן ס"ל דגם בעכו"ם לעכו"ם לא שייך שליחות וגם אשלד"ע בעכו"ם ג"כ ובאמת דמלתא דמסתבר הוא כמ"ש התה"ד דהשתא בישראל אשלד"ע מכ"ש בעכו"ם. ומה דהקשה האבני מלואים דבעכו"ם לא שייך אשלד"ע דהא הוחזק לעבור הנה לפמ"ש בתשובה אחת דטעם אשלד"ע דלא זכתה התורה ענין שליחות אם הוא לעבור עבירה ולא משום דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין והסברתי דברי הש"ס בב"מ הנ"ל דאמר משום דברי הרב דהכוונה כמו שאמרו בתמורה דף כ"ה דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין דהיינו שיותר חל דברי הרב מדברי התלמוד וא"כ ה"ה בזה לא תוכל לחול השליחות אם הוא נגד דברי הרב וא"כ צדקו דברי התה"ד דהשתא בישראל שיש שליחות ואפ"ה לא חל בדבר עבירה מכל שכן בעכו"ם לעכו"ם דאינו חל אף דידע שלא ישמע לו ודוק. הארכתי בזה לפי שראיתי להתומים סי' ל"ב שהשתמש בהך דמדרש רבה דב"נ נהרג ע"י שליח והוא תימה דפשיטא דאנן לא קי"ל כן וכמ"ש והרמב"ם השמיטו. גם ראיתי שם דבר תימה דהקשה שם דברי המדרש רבה פל"ו סי' י"ט הנ"ל דסתרי אהדדי דבתחלה מרבה מיד איש אחיו זה השוכר את אחרים להרוג את חבירו ואח"כ דרש המדרש דמו ישפך ע"י שליח ע"ש שהוציא מזה דין חדש והוא תימה רבה דטפי הי' לו להקשות דלעיל לא קאמר רק שידרוש והיינו מיתה בידי שמים וכאן אמר דמו ישפך והלכות ב"נ נהרג עליו כמו שחשב שנהרג בדיין אחד ובלי התראה דזה הלכות ב"נ דנהרג עליו. אבל במחכת"ה אגב שיטפיה קא רהיט ואזיל דלעיל קאי לענין ישראל דבאלו שלשה אינו רק בידי שמים וכן הוא ברמב"ם פ"ב מרוצח ה"ג דבאלו השלשה הורג עצמו ומוסרו ביד חיה או שאמר לאחרים להרגו כלם הם בידי שמים ואף שהכ"מ לא ציין מקומו כבר ת"ל זכיתי בה ובגליון הרמב"ם ציינתי מקומו בב"ר הנ"ל אבל דמו ישפך הוא מהלכות ב"נ דנהרג בדייני ישראל ע"י שליח ומ"ש שהיפ"ת והמפרשים נתקשו בזה הנה ביפ"ת חפשתי ולא מצאתי ובשאר המפורשים לא הודיענו בשם והדברים פשוטים כמ"ש ודוק היטב. והנה במ"ש למעלה להקשות על הר"ן דלמה לא תתחייב האשה בנישואי בנה מטעם שבת לפענ"ד נראה כעת כיון דמגוף מצות פ"ו פטורה א"כ מכ"ש משבת דלא הטילה תורה חוב על האשה להשיא בניה בשביל מצות שבת. ובזה מיושב מה דק"ל טובא בהא דאמרו בקדושין דף ל' ע"ב בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו ונדחק רש"י בביאור הקושיא ועיין כתובות דף נ"ב ולמה לא קאמר בפשיטות לשיטת הר"ן דלכך האשה פטורה להשיא לפי דלא מפקדה אפו"ר א"כ בשלמא בנו כיון דמצווה על פו"ר מצוה להשיאו אבל בתו דלא מצווית אפ"ו פטור מלהשיא אותה שהרי עיקר מצות נשואין על האב הוא כדי שיוליד בנים ולפי מ"ש יש לומר דעכ"פ שבת חייבת ממילא האב שמצווה על פו"ר מצווה גם בבתו משום שבת משא"כ באשה שפטורה בעצמה מפ"ו ניהו דחייבת בשבת אבל על שבת דזרעה אינה מחויבת ודוק היטב. שוב מצאתי בהפלאה בכתובות דף נ"ב שרצה לפרש עד"ז קושית הש"ס דבתו בידו הוא ע"ש והנראה לפענ"ד כתבתי