שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ו (כ״ג)

והנה בשנת תרי"ז י"ד חשון הגיעני תשובה מהרב מוה' נתן ני' אבד"ק קילקיב שעושה מקוה חדשה ושאל אותי שהחמיר כמה חומרות במקוה ובענין קבעו ולבסוף חקקו שהאריך הנוב"י וכ"כ הכל למעלה. אמנם עוד שאל שמי המקוה בא ע"י סילון המושך מהנהר ובכל עת שצריכין מים להמקוה פותחין פה הסילון סמוך להמקוה וכשנתמלאית סותמין פה הסילון בטיט וצרורות ונסתפק אי מה שפותחין ע"י אדם חשוב כבא ע"י מקבל טומאה דהיינו ע"י אדם כמו בנט"י דמה שמסיר הברזא חשוב כבא מכח גברא וה"ה כאן. והנה הדבר פשוט דלא מקרי בא ע"י אדם דגוף המים אינו בא ע"י אדם רק שמסיר הסתימה ועי"ז באה המים וניהו דלענין נט"י מחשב כבא ע"י גברא היינו במה שהסיר המונע אבל כאן שבעי שגוף הווית המים יבא ע"י דבר המקבל טומאה ובכה"ג שלא בא ע"י האדם ל"ח הווייתו ע"י טומאה והרי לענין סתימה ג"כ יש מתירין ע"י דבר המקבל טומאה ואני כתבתי ראיה מהא דשמואל דעביד מפצי ביומי תשרי ושיטת הרמב"ם פ"ט ממקוואות הי"ג דעשה כדי שיקוו המים ולא יהיו זוחלין והרי מפץ מקבל טומאת מדרס מה"ת כמ"ש הרמב"ם פ"א שם ה"ד וע"כ דמותר לסתום אף בדבר המקבל טומאה והיינו דאינו רק מונע שלא יצא ומכ"ש בזה שאינו בא הווית המים ע"י אדם ודו"ק וכעין זה ברמב"ן הובא בט"ז או"ח סי' תקי"ח ס"ט ודו"ק. שוב ראיתי בר"ן פ"ב דשבועות גבי לא תעמוד אשה ע"ג כלי ותטבול הובא ביתה יוסף סי' קצ"ח שכתב בשם הראב"ד דדבר המקבל טומאה אסור משום גזירת מרחצאות והקשה ממפצי דעביד שמואל וכתב דהיה לצניעותא בעלמא ע"ש ולפ"ז לפירוש הרמב"ם דעשה כדי שיקוו המים על ידו קשה וע"כ דכל שאינו רק סותם בזה לא אכפת לן והיא ראיה נפלאה ת"ל אבל דברי הרמב"ם פ"ט ממקוואות סותרין למ"ש פ"א ממקוואות וצ"ע: