שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ו (י״ד)

והטעם נראה לפענ"ד דבמעיין דהמים באים בתולדה במקורו לא שייך שינוי מראה דאי אפשר שישתנו המים בעצמותם וא"כ לזה שוב המעיין מטהר בכ"ש ואף דבאדם בעי מ"ם סאה הא יש במעיין מ' סאה שהוא כשר ולא נשתנה מראיתו ואף דבמקוה שנשתנה למראיתו של חציו אם אין במים שלא נשתנה מ"ם סאה לא יטבול בו כמבואר סעיף כ"ו היינו דוקא במקוה אבל במעיין כיון דנובעים מהמקור וא"כ יש במעיין בעצמותו מ' סאה שלא נשתנו שוב כשרים אף אותם שנשתנו משום דהמעיין בעצמותו א"א להשתנות כנלפענ"ד ברור. ובזה נראה לי מה שהוגד לי בשם הרב הגאון מוה' נתן אבד"ק ראווא ני' שאמר ברוצים להכשיר המקווה וחוששים שלא יחזור שלשה לוגין מים שאובין ונותנים יין בהמקוה שלא יפסלו המים שאובים קודם שיפתח המעיין ורצה הגאון הנ"ל לחדש דגם בדם נוכל להכשיר דכל דהוא גוף המשקה אינו פוסל רק במי צבע הוא דנפסל כמבואר במכות דף ג' ושאל אותי הרב מפאטליש ני' אם נוכל לסמוך ע"ז. והנה מצד הסברא דברו הגאון מראווא נכונים אף שלא נזכר רק יין דמ"ל יין או שאר משקין וכן משמע מהרמב"ם פ"ז ממקוואות שמזכיר גם דם אם שיש לי קצת מקום עיון ברמב"ם שם דבתחלה הזכיר דם ושאר מי פירות ואח"כ אינו מזכיר רק מי פירות ולומר דדם הוא בכלל מי פירות זה דחוק ועכ"פ מצד הסברא ודאי הדברים נכונים אך כ"ז במקוה שאינו מעיין אבל במעיין נראה לפענ"ד דאין חשש כלל וכמ"ש דבזה לא שייך כלל שינוי מראה ודו"ק. והנה במ"ש למעלה דבטל ברוב במעיין לכאורה קשה לי במה דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין והו"ל מי גשמים רובא וקשה דלמה הוצרך רב לחוש שמא רבו מי גשמים הא אף שהזוחלין רבו מכל מקום הא רב ס"ל דמב"מ במשהו וא"כ כל שיש משהו מי גשמים שוב פסק תורת מעיין לטהר בזחילה. גם קשה לי דהיאך אמר הש"ס דלשמואל פליג דידיה אדידיה דשמואל ס"ל דנהרא מכיפי' מתברך והרי אמר שמואל בעצמו דאין המים נטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי ומה קושיא דניהו דמכיפי' מבריך אבל מכל מקום כל שיש עכ"פ מי גשמים מועטים הו"ל מב"מ במשהו והיא קושיא גדולה ונפלאה ולא מצאתי בכל תוס' שבסוגית שבת דף ס"ה ובכורות דף נ"ו שמפלפלים הרבה ולא העירו בזה. (ומצאתי אחר שנים רבות בשו"ת חתם סופר סי' רי"א שהקשה כן) ולכאורה רציתי לומר דלפמ"ש הריטב"א בע"ז דף ע"ג דרב ושמואל דס"ל דמב"מ במשהו לא פליגי אדרבנן דר"י דס"ל דמב"מ ברובא ובששים מדרבנן רק דס"ל דזה מהתורה אבל מדרבנן ס"ל לרב ושמואל דלא בטל במשהו וא"כ מדאורייתא כשר הוא וא"כ לא שייך לחוש שמא בא ממי גשמים דהו"ל ספיקא דרבנן ולכך הוצרך רב לחוש שמא רבו הנוטפין על הזוחלין ושמואל שפיר ע"כ חולק מדידיה אדידיה. אך עדיין קשה דהא עכ"פ הוה דבר שיש לו מתירין כיון דיכול לעשות מקוואות וא"כ בדבר שיל"מ בודאי לא בטל ושפיר עביד אבוה דשמואל מקוואות ומהיכן מוכח דפליג אדשמואל וגם שמואל עצמו דאין מטהר בזחילה אלא ביומי תשרי משום דאז לא הוה כלל מי גשמים משא"כ בשאר השנה דהו"ל דבר שיל"מ ודוחק לומר דלא שוה בשמא דזה נקרא מי מעיין וזה נקרא מי גשמים ולר"י דמב"מ במשהו או בדבר שיל"מ אזלינן בתר שמא. אבל ז"א דכלהו מים מקרי רק דשם לווי יש לזה מי מעיין ולזה מי גשמים אבל כלם מים שמם. אמנם אחר העיון נראה לפענ"ד דבר ברור עפמ"ש התה"ד סי' רנ"ד להקשות דמ"ש שאוב דפסלו המקוה לגמרי ואפ"ה כל שיש בו מקוה כשרה אף שרבו מי גשמים לא פסלו ומ"ש נוטפין דבעצמו כשר למקוה ולמה יפסל כשרבו על הזוחלין אף שמטהר בכ"ש וכתב דשאובין שהפסול בשביל שתלוש כל שיש מקוה כשרה מועיל מתורת זריעה להיות התלוש כמחובר אבל במקוה לא נתכשרו הנוטפין דאין פסולו משום תלוש ומה מועיל הזריעה ועיין ט"ז סי' ר"א ס"ק ג' שהאריך להקשות על זה.