שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ו (י״א)

ואמרתי בזה דהנה כבר אמרו בגיטין דף סמ"ך דפ' פרה נאמרה ביום שהוקם המשכן וע"ש ברש"י דלא הי' יכול להיות מקודם דבעינן והזה נוכח פני אהל מועד והנה ביומי ניסן הי' הגשמים מתרבים ולכך עביד להו מקוואות ביומי ניסן שבחורף השלגים רבים והם נוטפין מרובין על הזוחלין והוצרכו להמתין עד שיכלו מעט מעט ויהיו הזוחלין מרובין וא"כ יש לומר דלא יכלו לעשות אפר הפרה עד יום ז' ניסן וא"כ הי' מגיע יום שביעי של טמאי מת בע"פ ונמצא בשעה שנטמאו לא ידעו באמת דאולי ירבו הנוטפין על הזוחלין ולא יהיה להם מי חטאת להזות עליהם ואפ"ה נתעסקו במת וע"כ דעוסקי במצוה פטורין מן המצוה. ויתכן יותר לפמ"ש רש"י דפרשת טמאים היינו אותן הטמאים לנפש אדם והקשו בתוס' בגיטין שם ובפסחים דף וא"ו דהא אותן טמאים היו שחל שביעי שלהן להיות בע"פ. ולפמ"ש אתי שפיר דמקודם לא היו להם אפר פרה ולא יכלו להזות עליהם ושפיר יליף מזה דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואף דקמא קמא בטיל כל שרבו הנוטפין אף הראב"ד מודה דחוזר וניעור וכמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' צ"ט באורך ע"ש ודו"ק היטב