בדבר אשר שאל ממני אודות הפלימפ אם מותר להעמיד במקוה לשאוב ע"י מימי המקוה לעת הצורך. הנה תוך שיעור המקוה היינו מ"ם סאה יש לאסור ומטעם שכתב הזכרון יוסף בתשובתו דהפלומפין אסור למלאות מים ע"י שיש להם בית קיבול ממילא שאסור לנקות המקוה ולשאוב ע"י כמבואר בסי' ר"א סעיף מ' ועיין בט"ז ס"ק ס"א ואף דהשוליים אינם קבועין בכלים והרי כשיגבהו השוליים יהיה הכלי מנוקב יותר משפופרת הנוד מ"מ כיון שתחלת עשייתן נעשו באופן שיהי' השוליים עולין וכן הוא דרך תשמישו הדבר דומה למה שמבואר בש"ע או"ח סי' קנ"ט ס"ה בכלי שהוא מלא נקבים כל שנעשה לקבלה בענין זה נקרא כלי ומותר ליטול ידיו מזה וה"ה כאן להיפך נקרא כלי שיש לו בית קיבול לענין זה. אמנם כ"ז בתוך שיעור המקוה אבל לשאוב אותם המים שהם למעלה משיעור המקוה זה לכאורה מותר. אמנם יש לחוש פן בהשתמש הפלימפ לענין זה לשאוב המים שקודם השיעור ישתמש בו ג"כ לשאוב המים בתוך שיעור מקוה כי מאן מפיס והבלנים נחשדו בכך בכדי להקל עבודתם וגם במעיין שאיבה פוסלת ומה שנראה מרמ"א שאינו רק חומרא בעלמא באמת יש גדולי הפוסקים שמחמירין גם במעיין בשאובין כאשר הארכתי בזה ובפרט בחשש חומר כרת ובכה"ג חיישינן אפילו לחששא רחוקה ועיין יבמות פ"ב וקי"ט וע"כ יעשו כפי מה שאמרתי למעלתו לקובעו במסמרים למעלה משיעור מקוה באופן שלא יוכלו לשאוב רק עד שיעור מקוה ולא בתוך השיעור שלא יוכלו לזוז אותן למטה בתוך השיעור. אלה דברי המדבר באמת ובתמים:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ב (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
