שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י׳ (ד׳)

והנה בשנת תרט"ז עש"ק בהר כ"ו למב"י הקשה המופלג מוה' איצק היילפרין מקאזליב על דברת המהרש"א בר"פ המדיר בתוס' ד"ה המדיר בהא שהקשה המהרש"א דהא י"ל דתשמיש דאורייתא וע"ז אמר דבאמת קונמות מפקיע מידי שעבוד רק דאלמוה רבנן לשיעבוד א"כ שוב גם תשמיש אינו רק דרבנן ולכאורה יפה טען אבל לפמ"ש המלמ"ל פי"ב מאישות הכ"ג דנדר אינו חל על תשמיש דתשמיש אינו דבר שיש בו ממש ונדרים אינם חלים אלא מדרבנן ושוב לא יכול למעקר שעבודא דאורייתא יעו"ש וא"כ שוב הוה תשמיש דאורייתא ולא מצי עקר לה בנדר דרבנן ודוק היטב. ודרך אגב ארשום מה דאיבעיא לן בנדרים דף פ"ב אי מפר לשאינו מתענה ג"כ או לא וכתב רש"י שם דאף שנדר מקצתו הותר כולו היינו בהתרת חכם אבל בעל לא והיינו מטעם דמיגז גייז וע"ז שאל אותי חתן הרב המנוח מוהר"א אבד"ק ראהטין ביום ד' תצא תרכ"ו דהרי בנזיר דף כ"א מסיק הש"ס דמעקר קא עקר ולכך אינה מביאה עולת העוף אבל אם מיגז גייז מביאה נמי עולת העוף וכ"כ המלמ"ל פ"ט מנזירות הי"א וא"כ מה מקשה הש"ס בנדרים דף פ"א שם מהברייתא הלז ומה קושיא שם הברייתא אתיא כמ"ד מעקר קעקר והוא בודאי ס"ל דמותר אף לשאינו מתענה מכח נדר שהותר מקצתו אבל אם נימא דמיגז גייז אינו מיפר לשאינו מתענה. והשבתי דלפמ"ש בשיטה מקובצת נזיר מצי לפרש המסקנא גם למ"ד מיגז גייז ורק משום דכתיב והזיר והביא וכמ"ש בספרי יד שאול סי' רכ"ט ס"ק ה' אבל המלמ"ל שפיר כתב דבאמת התוס' נזיר לא ס"ל כן ובגוף קושית רש"י דנימא נדר שהותר מקצתו כ"כ בספרי שם ליישב ועיין מלמ"ל פי"ג מנדרים הלכה י"ד ע"ש ועיין בחבורי סי' רל"ד סקי"ח: