ובפשיטות נראה לי דלא קשה דהאי דפועל כיד בעה"ב כדאמרו בב"מ דף יו"ד ודעת המח"א דאף דאין שליחות לעכו"ם אבל בפועל יש שליחות ועיין שעה"מ פ"ב מתרומות וא"כ ניהו דגזל עכו"ם לא מקרי שלו דמכל מקום לא קנאו אבל פועל דידו כיד בעה"ב כל שלקחו אף דאל כליך לא תתן והוה גזל מכל מקום יד פועל כיד בעה"ב והו"ל שלו ממש. מיהו זה אינו דכל שעבר על כליך לא תתן הרי לא שייך שידו כיד בעה"ב דהרי אסתלק מהבעה"ב וידו בפ"ע הוא וכעין זה כתבו לענין שמירה בבעלים דכל שפשע ושינה מדעת בעה"ב לא מקרי שמירה בבעלים וה"ה כאן. מיהו יש לומר כיון דאומן קונה בשבח כלי אפשר דפועל שעושה במלאכה קנהו והוה כשלו וכל דגזל העכו"ם מותר האומן קונה והוה כשלו וגם זה דחוק. ועוד נראה דלפמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ה דקנין הגוף לשעה מקרי לכם א"כ כל שהי' יכול לטלו לאכול הי' שלו עכ"פ קנין הגוף לשעה ושוב מקרי לכם אף שלקחו אח"כ שלא לאכלו. מיהו צ"ע כיון דבשעה שלקחו לשם אתרוג הי' ע"כ קודם יו"ט דבי"ט ל"ש בשעת מלאכה א"כ שוב לא הוה שלו וצ"ע:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן צ״ו (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.