שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רכ״ג (ה׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ולכאורה צ"ע הא עונג שבת אינו רק מד"ס כמ"ש הרמב"ם פכ"ט משבת ואם כן לא שייך קרא ע"ז כמ"ש שם על טלטול ועישור וצ"ל כיון דהקרא מיירי שאין לו רק אותן פירות כמ"ש התוס' שם ד"ה אלא אם כן הוה דאורייתא ועיין רז"ה ריש אלו דברים מה שהאריך שם דשלשה מיני עונג הן וע"ש מה שמקשה דר"א אדר"א דאמר חייב לאכול י"ד סעודות בסוכה ע"ש והשאגת אריה הקשה כן וכמדומה שגם הפ"י הקשה כן ולא ראו שכבר קדמם הרז"ה ועכ"פ בכה"ג שצריך לאכילת שבת זה ודאי מה"ת חייב לאכול אך אי קשיא הא קשיא דהרי קי"ל דאכילת שבת קובעת למעשר ואמאי לא התירו בשביל כבוד שבת ואולי מיירי שם דיש פירות אחרים לאכול רק שרצה לענג שבת יותר ובכה"ג לא התירו. ובזה נראה לפענ"ד דמה שאמרו למען תלמד מיירי בכה"ג שלא נתחייבו במעשר רק שבשביל שסעודת שבת קובעת וכיון דא"ל אחרים שוב הותר בשביל עונג דגם החיוב לא בא רק בשביל עונג שבת ומזה ראיה דגם יו"ט קובעה שהרי אמרו דלמען תלמד קאי לשבת ויו"ט ודוק היטב:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.