שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן צ״ג (ג׳)

והנה בהא דאמר ר' יהושע לא מפיה אנו חיין ראיתי בשיטה מקובצת שהביא בשם רבינו יהונתן שפירש דהכוונה שהיא התחילה תחלה והיא רוצית לכסות עצמה בזה לא שייך מגו משא"כ באומר שדה זו לקחתי מאביך דהוא התחיל תחלה ואני תמהתי עליו דא"כ למה לא משני ר"פ האשה שנתארמלה כן וצ"ל דר"י פירש כך המסקנא דהתם שור שחוט לפניך וכפירש"י שזה התחיל לתבעו כן צריך לדחוק לרבינו יהונתן אמנם לפ"ז סברת ר"ג ור"א דנאמנת היא משום דשם לא שייך לומר דהוא התחיל דהא לא הי' שם שום בע"ד ואנן דנין על האשה אם היא מותרת לכהונה או על העובר אבל מה ששאלו אותה מה טיבו של עובר לא הי' נוגע להם דבר רק סתם שאלה בזה שייך מגו אף שזה התחיל תחלה כיון דלא הי' נ"מ להם כלל ובזה אני אומר מה דאמר שיהי' משכים לב"ד והיינו דאם הוא ישכים ויאמר שמצא פ"פ או ט"ד שוב אף שתהי' לה מגו דמ"ע מ"מ לא נאמנת ובזה אף ר"ג ור"א מודים כמ"ש רבינו יהונתן בסברת ר' יהושע ולפמ"ש גם ר"ג ור"א סוברים כן וכמ"ש ומדוקדק לשון שישכים לב"ד. ובזה יש ליישב קושית התוס' הנ"ל דשפיר דייק דפ"פ נאמן וא"ל שמא יבאו עדים דא"כ כל שאינו נאמן וכל שעדן לא באו עדים אינו נאמן וא"כ טענתו לאו טענה שוב יש לה מגו דמ"ע ול"ש שישכים לב"ד וכמ"ש וע"כ דהוא נאמן ושוב ליכא מגו דהא הוא השכים ולכך יתברר הדבר בעדים ודו"ק אבל כל שהי' לה מגו שוב ל"ש לתקן שמא יבאו עדים רק כל שמשכים ונאמן לגבי עצמו שוב ליכא מגו ושפיר חיישינן שמא יבאו עדים ודו"ק. עוד י"ל בישוב קושית התוס' דהנה בהא דנאמן לאסור עליו בפ"פ לכאורה צריך ביאור דאיך שייך שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא הא הוא משועבד לה ואיך יכול להפקיע השעבוד וצ"ל דהא בידו לגרשה ולהפקיע השיעבוד וכל שבידו לסלק השעבוד לא שייך לומר דמשועבד לה אמנם לפ"ז קשה לי כיון דלענין כתובה אינו נאמן א"כ שוב א"י לגרשה בלי כתובה והו"ל מחוסר ממונא ואין בידו לסלק השעבוד דאפשר שאין לו מעות והרי לענין הואיל כתב הר"ן דכל דמחוסר ממונא לא שייך הואיל אך נראה דהרי מבואר בסי' קי"ט דכל דמה"ד לגרשה יכול לגרשה ואח"כ יכול ליתן הכתובה וא"כ שוב בידו לגרשה דהא נאמן לענין זה שתאסר עליו ושוב יכול לגרשה בלי כתובה. ומעתה שפיר קאמר מאי לאו דטעין פ"פ וא"ל דבאמת אינו נאמן רק שעי"ז יבאו עדים דא"כ שוב כל שלא באו עדים א"י לגרשה בלי כתובה שוב יקשה היאך נאמן לאסרה והא הוא משועבד לה ואין טענתו טענה כלל ומה"ת לומר דיבאו עדים וע"כ דלענין זה מאמינים לו דעכ"פ יוכל לגרשה ויהי' הכתובה חוב עליו עד שיבורר בעדים שזינתה ושפיר מוכח דפ"פ נאמן דאל"כ אין מקום לחוש כלל שמא יבואו עדים והרי משועבד לה: