שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ט״ו (ד׳)

ובזה מיושב מה שנמחק בדברי התוס' לאשמועינן בגט שחרור והמ"ד מחקו דק"ל מה נ"מ בין גט שחרור לגט אשה ולפמ"ש אתי שפיר דהרי דעת המכתב מאליהו דבגט שחרור גם טלי גיטך מע"ג קרקע מהני ע"ש בשער וא"ו סי' א' ולפ"ז בגט שחרור מהראוי שתועיל אבל הריטב"א בקידושין דף כ"ג ביאר דאף בגט שחרור לא מהני טלי גיטך מעג"ק ע"ש וא"כ קמ"ל דגם בגט שחרור לא מועיל ומכ"ש בגט אשה וז"ב ולפ"ז בשליח הראשון שעושה להשני דכלהו מכח בעל קאתו שוב אף דמת השליח עכ"פ בא מכח הבעל שוב לא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע וגם לפמ"ש הקצה"ח סי' קפ"ח דכל שנפסק כח הנותן הו"ל כאלו מסרו לאחר ונסתלק רשותו ע"ש שהאריך בדברי טעם וא"כ כאן שבא מכח הבעל שוב לא פסק כח הנותן ודו"ק. אמנם מ"ש הקצה"ח שם משליח ראשון שעשה שליח שני ושם ל"ש זאת ע"ש במחכ"ת נעלם ממנו דברי הש"ס בגיטין דף כ"ט הא דאבא דקטנותא הוא דכלהו מכח בעל קאתו. ובזה מובן סברת רב אשי דהוא חשב כיון דאילו מבטל השליח הראשון השליחות של השני בטל וכמ"ש מהר"ם פדווא הובא בט"ז סי' קמ"א וא"כ בא מכח השליחות של הראשון ולכך כל שמת נפקע רשותו ולא יועיל שליחות השני וע"ז חידש מר בר ר"א דכלהו מכח בעל קאתו וא"כ לא נפסק עדן הכח. וראיתי שגם מעלתו הביא דברי הש"ס בגיטין כ"ט דכלהו מכח בעל קאתו ויפה כתב אלא דלפמ"ש הקצה"ח סי' קפ"ח הדברים מבוארים בטעמם ואף דהוא לא נזכר דברי הש"ס אלו אבל מזלי' חזי דעפ"ז דברי הש"ס מבוארים סברת ר"א ומר ברי' דר"א. עוד הי' נ"ל בטעם דאין גט לאחר מיתה משום דבאמת גט מהראוי שלא יועיל כלל והש"ס בקידושין דף י"ג למדו מקרא ע"ש ולפ"ז לא מצינו שיועיל רק מחיים דהתורה נתנה לו כח לגרש ולא לאחר מיתה לא נתנה לו התורה כח להיות מפקיע הנשואין ולפ"ז כל שהבעל קיים אף דהשליח מת למה לא יועיל הגירושין וז"ב. ועכ"פ יהיה איך שיהיה יפה כתב מעלתו דיש לתת הגט כיון שהוא מקום עיגון וזה האיש שמואל ברעה הוא שגרם להאשה ולנו להכניס עצמינו במקום עיגון ולהקל ע"י תחבולות להכשיר הגט מה שבאמת היה כשר בלי פקפוק ועכ"פ כעת הדין דין אמת שיכול מעלתו לסדר הגט כיון שהוא מקום עיגון ואפריון נמטייה שחפש עצות להכשיר הגט וכן ראוי למי שהוא בעל תורה וירא שמים: