שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רכ״ג (ב׳)

אבל באמת דברי הרשב"א נכונים דכוונתו דשאני בהך דשדה דניהו דלכשימכור יהיה הזמן מופסק אבל עכ"פ בידו להקדישה מעכשיו ויחול ההקדש מעתה ועד עולם וכל שבידו לא מקרי דשלבל"ע וחל אף שמופסק הזמן אבל התם בהך דר"א שא"ל התקדשי לי באחת היום ובאחת לאחר שאגרשך ונמצא דכבר חלו הקידושין משום הפרוטה הראשונה ונמצא שהקידושין שניים אין להם עוד חלות דמה תאמר דבידו לקדשה מעכשיו הא כבר קדשה בפרוטה הראשונה ואין מקום לקידושין שניים כל שכבר נתקדשה ורק דתאמר דהקידושין השנים יחולו לאחר הגירושין דבידו לקדשה אח"כ או משום כיון דתפסי קידושי השתא תפסי לאחר זמן ג"כ מעכשיו וכפירוש רש"י ולפ"ז עכ"פ יבא זמן המופסק שאין הקידושין חלין בעוד שלא נתגרשה ולא מקרי בידו על הקידושין שניים דהקידושין שניים אין להם חלות כל עוד שלא גרשה ול"ש דבידו לקדשה מעכשיו בלי הפסק דהרי כבר קדשה באמת מעכשיו ונמצא שהקידושין שניים אין להם חלות משא"כ בשדה דעכ"פ בעוד שלא מכר יכול להקדישה עכשיו ולכך אף שאמר שיחול לאחר שימכרנה ויקחנה קדשה אף שמופסק הזמן וז"ב כשמש בכוונת הרשב"א ולפ"ז גם כאן דכיון דהשני יכול לקדשה תוך שלשים כמבואר ס"ב וא"כ בידו לקדשה מעכשיו אף שקידשה לאחר שימות בעלך מ"מ כל שבידו לקדשה חלו הקידושין וז"ב ונכון מאד ודו"ק. והנה בהא דאמרו דניהו דבידו לגרשה בידו לקדשה וכן אמרו גבי שפחה דאין בידה לקדשה דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת ונשאלתי לפי מה דאמרו בגיטין דף מ"ם דהמקדש לשפחתו זהו שחרורה וא"כ הוה בידו לקדשה דע"י הקידושין יהיה השיחרור ולק"מ מכמה טעמים דמלבד דלא קי"ל כרבי שם ע"ש אף גם דמ"מ אין בידו דלמא לא תתרצה בקידושיו ולא תרצה להשתחרר ע"י הקידושין דבשלמא השחרור בידו דיכול לסלק שעבודו אף בע"כ דידה וכמ"ש הרשב"א דלענין פרעון חוב אף נתינה בע"כ שמיה נתינה דאין יכול להעמיד זה בחובו ומכ"ש כאן מה שמסלק זכותו וכחו בידו לסלק אבל אין בידו לקדשה דלא תתרצה וגם נראה דמ"מ הוה שינוי רשות דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת כדמשני בש"ס דא"ל דהא הקידושין גופייהו הן הן שחרורה דז"א דעכ"פ היא אין לה יד לקבל השחרור ורק דגיטה וידה באין כאחד וא"כ שוב עד גמר הקידושין הוא בהמה והשתא דעת אחרת וז"ב. והנה מדי דברי זכר אזכור מה שהוגד לי בשם הרשב"א בחידושיו לגיטין שכתב דביד האשה לקדש עצמה לזמן ואחר כלות הזמן יהיה הבעל מוכרח לגרשה והוגד לי שהבית מאיר מביאו וכתב שהוא דבר חדש. ולפענ"ד היה נראה הטעם כיון דבידה שלא תתרצה בקידושין כלל א"כ כל שלא נתרצית רק עד הזמן ממילא לאחר הזמן הוה כמוכרת עצמה לזמן דאח"כ חוזרת לעצמה. איברא דלפ"ז גם גט לא הוה צריכה וכמו כל מכירה לזמן דאחר כלות הזמן א"צ להקנות אך נראה דהרי אשה הוה קדושת הגוף וקדושת הגוף לא פקעה בכדי ואף דאמרו בקידושין דף זיי"ן התם דעת אחרת היינו כל שבעל אותה הוא על התחלת הקידושין אבל כל שנתקדשה א"א להפקיע בכדי ועיין נדרים דף כ"ט דאמרו אילו אמר לאשתו היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי פקעה בכדי ול"צ גט וא"כ גם אם האשה מתנית צריכה גט אבל עכ"פ ע"י גט מוכרח לגרשה.