ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין רווחא לגבוה אם ילמוד פרק זה או פרק אחר ואכתי ל"ש אמירה לגבוה ולזה אמר דאי בעי פטר נפשיה בק"ש ואיכא רווחא דק"ש בלא"ה צריך לומר לקבל עול מ"ש וא"כ לימוד פרק זה איכא רווחא ודו"ק והנה לכאורה יש לדקדק מה דפריך והא מושבע ועומד מהר סיני ומה קושיא הא קי"ל בסי' ל"ד דעל שבועה דלהבא לא נפסל ומשום דעדן לא עבר וא"כ ה"ה כאן מה דמושבע מה"ס הי' שבועה דלהבא משא"כ הוא דנשבע לקיים המצוה זה שבועה דיוצא שקר מפיו אם לא מקיים וזה חמור עליו ובשלמא באשכים ואשנה פרק אחד גם זה שבועה דלהבא ואכתי לא יצא שקר מפיו אבל לקיים המצוה שפיר שבועתו חמור אך נראה דבאמת הרשב"א הובא בש"ע יו"ד סי' ב' דהחשוד על הדבר אינו נאמן אף לשבע עלי' דהרי מושבע ועומד מהר סיני וגם ע"ז יקשה הא מהר סיני הוה שבועה דלהבא וצ"ל דזה דוקא באם הוא נשבע על להבא שייך סברא זו דאכתי לא יצא שקר מפיו אבל מה שמושבע מה"ס ל"ש זאת דמ"מ הוא חשוד לעבור ע"ז שנשבע מה"ס ועבר ע"ז ובעת שעבר כבר חל השבועה ואפ"ה עבר ומה מועיל מה שנשבע ע"ז וה"ה כאן ל"ש זאת ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן צ׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.