שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן פ״א (ג׳)

ובישוב קושית המהר"ם שי"ף כתבתי הרבה וכעת נ"ל דהכי מקשו התוס' דא"כ ל"ל ע"א וא"ל דצריך בכה"כ במקום שא"י להעיז דזה אינו כיון דחזקה דאין אדם מעיז שוב אין ע"א נאמן נגד החזקה ואף דע"א נאמן לברר המיעוט נגד הרוב זה דוקא ברוב דיש מיעוט כנגדו אבל חזקה ל"ש מיעוט מיהו יש לומר דגם בחזקה דאין אדם מעיז זה בא מצד רוב אנשים דא"י להעיז אבל מיעוט יש דמעיזים ושוב העד אינו רק מברר המיעוט מתוך הרוב ונאמן העד. ולפענ"ד נראה דגם אביי ס"ל כדרבה דאשתמוטי קא משתמיט רק דלא מסתבר ליה שמשתמט בלי שום טענה היה לו להודות ולומר שאני חייב רק שאין לי רק דיש לו ספק מלוה ישינה ועי"ז יש לו סברא לומר דמשתמיט עד שיתברר לו שאין לו ואז ישלם כשיהי' לו כנלפענ"ד ובזה מיושב קושית הפ"י דסברת אביי הוא רק בשביל דמשתמיט ודו"ק.