אך בלא"ה אי אפשר לאמרו דמ"ש שלא ירצה להפסיד חובו דהא כאן מיירי כשמכרו לאחר ולא יפסיד כלל וא"ל דיפסיד דיצטרך לשלם לזה דהא מיירי שאין לו נכסים ולחוש שמא יתעשר לזה לא חיישינן ועיין בב"ח וש"ך לעיל סי' ל"ז לענין נוגע בעדות ועוד דגם כשטוען שאין לו פרוזבול אם יהיה לו נכסים יצטרך להחזיר לו כשיהיה לו נכסים ואדרבא כשטוען שלא עשה פרוזבול אפשר דיצטרך לשלם כל החוב שבשטר אבל כשמוחל לא יצטרך לשלם רק דמים שקיבל כמבואר בסי' ס"ו הרבה דיעות בזה שוב ראיתי בש"ך סי' ס"ז ס"ק י"ב שהביא בשם הב"ח שהקשה כן דיהיה לו מיגו דאי בעי מחל וכתב דמיירי שנעשה במ"ג דא"י למחול וכתב הש"ך דא"ל דלא ירצה להפסיד חובו דהא מיירי כשמכר הנה מבואר דלא שייך לומר שגם עתה מפסיד וגם מ"ש בתירוצו דלבתר שמכר שייך המגו קיצר בדבריו אבל הכוונה כאשר ביארתי ועכ"פ מבואר דלא כספר בני אהרן וראיתי בדרישה סי' ס"ז שהקשה ג"כ דיהיה נאמן במגו דאי בעי מחיל וכתב דא"ל דמיירי באופן שא"י למחול כגון שכתב שטר ע"ש הלוקח דא"כ מה יועיל לנו פרוזבול דמוכר ע"ש ודבריו תמוהים דהא משכחת לה כגון שמכר במעמד שלשתן כמ"ש הב"ח וגם מ"ש הדרישה דמצד חזקה דלא שביק לא שייך להאמינו במגו דבריו תמוהים דא"כ גם כשיש לו נכסים לא יהיה נאמן דהא חזקה דלא שביק היתירא מיהו י"ל דביש לו נכסים לא שייך החזקה דהא יכול לחייב עצמו ונאמן נגד החזקה ולפמ"ש הרשב"א אדם נאמן נגד חזקה אף באיסורים ועי' בפ"י כתובות כ"ב וכ"ש בממון כהודאת בע"ד כמאה עדים ונאמן נגד החזקה אבל כשאין לו נכסים אינו נאמן נגד החזקה ובזה יש ליישב קושית הש"ך שהקשה דמה שנראה מבעה"ת דא"צ לשלם רק דמים שקיבל אינו נראה דאינו נאמן בהודאתו להפסיד ולפמ"ש יש לומר דבעה"ת מתרץ כמ"ש הדרישה וכיון דאינו רק מחמת הודאתו אי אפשר לחייב יותר ממה שקיבל דאטו ביאר בהודאתו דרוצה להתחייב בכל דמי השטר ודי לנו דנאמן נגד החזקה בדמים שקיבל וז"ב ודו"ק וכבר כתבתי למעלה שיש להסתפק אם כשטוען שלא עשה פרוזבול אי מחייב לשלם כל השטר וכ"כ בפרישה דא"צ לשלם רק דמים שקיבל וא"ל דאינו נאמן בהודאתו לחוב לאחרים דזה אינו נקר' חוב שעכ"פ דמים שנתן מקבל ע"ש:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ע״ט (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
