שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ע״ז (ג׳)

ולפמ"ש אתי שפיר כיון דזה תלוי בסברא דהכוונה עכ"פ אחת וכל שיש תיבות שוות כמו התם חוץ מחוץ והתני דבר"י יהי' ללמוד חוץ מחוצה א"כ עדיף יותר ללמוד חוץ מחוץ דהתיבות שוות מללמוד חוץ מחוצה דאין התיבות שוות רק שהגזרה אחת ולפ"ז כל דהתיבות שוות עדיף יותר ממה שהגזרה שוה כנלפענ"ד כלל גדול בדיני גז"ש וצריך ביקור אם לא ימצא סתירה לזה. ובזה מיושב מה שהקשו דא"כ דכל גז"ש מקובלת מסיני זה ניתן לנו לדרוש ולפמ"ש התיבות ששות זה ניתן לנו לדרש אבל כל שרק הגזרה שוה צריך ללמוד מרבו ודו"ק. שוב ראיתי סתירה גלויה לזה שחידשתי דכל דהתיבות שוות אדם יכול ללמוד מעצמו והרי בפסחים דף ס"ו אמרו וכי מאחר דגמר גז"ש ק"ו למה לי ה"ק בשלמא גז"ש לא גמריתו דאין אדם דן גז"ש אלא א"כ קבלה מרבו והרי שם מועדו מועדו גמיר והתיבות שוות ואפ"ה אין לומד מעצמו. אמנם נראה דהרי התם אמרו מועדו מועדו מתמיד ופריך ותמיד גופא מנ"ל אילימא מדכתיב מועדו פסח נמי כתיב מועדו אלא מועדו לא משמע ליה ה"נ מועדו לא משמע לי' ופירש"י דמועדו דקאמרי בזמן היתירא קאמר ואמרו מדכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ע"ש ולפ"ז אף בתיבות שוות כל שהתיבה בעצמותה י"ל דבזמן היתירא קאמר ורק משום דבתמיד כתיב בהדיא דדחי ולכך יליף מועדו מועדו מתמיד והיינו דמועדו בתמיד ודאי אף בשבת מדכתיב על עולת התמיד וא"כ כיון דמהתיבה גופא לא יכול ללמוד רק מדכתיב בהדיא בתמיד א"כ אף דהתיבות שוות בכה"ג צריך ללמוד מרבו דהרי בתמיד אף דהי' כתיב במועדו הוה אמינא בזמן היתירא ואצריך קרא בפירוש שוב גם תיבות שוות הוה כגזרה שוה וצריך ללמוד מרבו ובנדה דף י"ט ע"ב דאמרו וילפוה בגז"ש שלחיך פרדס רמונים וכתיב ושולח מים ע"פ חוצות וע"ז אמרו דאין אדם דן גז"ש מעצמו היינו שם בודאי אין התיבות שוות רק דכתיב שלחיך וכאן כתיב ושולח ובזה בודאי אין אדם דן גז"ש מעצמו אלא א"כ קבלה מרבו כנלפענ"ד: