שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ע״ה (ג׳)

והנה בשנת כתר"ו למדתי ביבמות דף נ"ה א' בנימוק"י שם בהא דאמרו העראה דחייבי לאוין מנ"ל מדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה ופירש"י שפחה חייבי לאוין היא דכתיב בה לא יהיה קדש הנה מבואר דשפחה היא מח"ל וקשה להרמב"ם דס"ל לפי שיטת הה"מ והרבה אחרונים דאינו רק דרבנן בלבד ואף לפמ"ש גדול אחד בשו"ת מהרשד"ם סי' קצ"ו דהוה איסור תורה רק דאינו מחוייב להלקות ע"ש וכאן משמע דהיא ח"ל ממש והיא תימה גדולה ואף אם נדחוק דמכלל חייבי לאוין הוא אף שאינו במלקות אכתי יקשה מהיכן משמע דחייב בהעראה דלמא שאני שפחה חרופה כיון דאינו חייב מלקות לכך בעי שכבת זרע וא"ל דזה באמת סברת הש"ס מדגלי בשפחה חרופה מכלל דשאר ח"ל בהעראה דזה אינו דא"כ יקשה בהא דקאמר א"כ לשתוק משפחה חרופה דז"א דיש לומר דשפחה חרופה לא יתחייב כלל אף בשכבת זרע דהא אינה ח"ל ממש ואף דנדחוק דא"כ ליכא חיוב כלל אבל פשטת הענין מורה דהיא ח"ל ואולי לשיטת הרמב"ם דוקא סתם שפחה אינה רק מדרבנן אבל שפחה חרופה דמותרת לעבד שוב הו"ל מאורסת לעבד ולכך אסור מה"ת בשכבת זרע ומזה נלמד דשאר ח"ל דאינו בשפחה הוה בהעראה והנה לאחרים דס"ל בכריתות דף י"א בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני (ומאורסת לעבד כנעני) יקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל דשפחה מותרת מה"ת א"כ מה טעם שצריך להביא אשם והוא לוקה הא אין אישות לגוי ומכ"ש לעבד כנעני ולשיטת הרמב"ם אף עשה אין בו וגם להתוס' בקידושין דף י"ג ע"ב דעשה דודבק באשתו זה דוקא בגוי אבל לא בעבד וא"כ מ"ט לוקית והוא מביא אשם וע"כ דשפחה אסורה לישראל ולכך חייבת מלקות והוא חייב אשם.