שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן נ״ז (ו׳)

והנראה בזה דהנה גוף דברי האור זרוע הוא לכאורה תמוה שכתב שמא יבא אליהו הא אמרו ביבמות דף מ"א ע"ב הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קדש בת חליצה ויבום היא הכא אם יבא אליהו ויאמר דהיא לא מעברא מי משגיחנן בי' דהא קטנה דלאו בת עבורי היא ואפ"ה צריכה להמתין ג"ח ופירש"י דכל דאפשר לשהויי משהינן ויצא הדבר בהיתר וכ"כ התוס' שם ד"ה הספיקות ע"ש וא"כ חזינן דאף שיבא אליהו ויאמר דהא לא מעברא לא משגחינן ביה דהרי יכול להשהות וא"כ מה מועיל מה שיבא אליהו. אמנם זה אינו דשם אמרינן דאם יבא אליהו ויאמר דהא לא מעברא בזה לא משגחינן בי' דכל דיכול לשהות משהינן אבל כאן הך אם יבא אליהו היינו כשנזכה שיתגלה ויברר התיקו א"כ יאמר לנו דהתיקו נפשטה וזה לא נוכל להשהות עד כי יבא אליהו דמי יודע אימתי יבא ובכה"ג לא שייך לשהות ושפיר הוה דבר שיל"מ שמא יבא תיכף. ומעתה נראה לפענ"ד דזה שאמר דכיון דכל עיקר דהוא דבר שיל"מ שמא יבא אליהו ויפשוט ושוב הרי היה מותר למפרע ולא שייך דברי הצ"ץ דעד שנדע אסור דהא נוכל להמתין דז"א דבשלמא בספק טריפה יש לומר דנמתין עד שיתברר הדבר דז"א דא"כ ממנ"פ אם נמתין שוב יהיה מותר לגמרי וע"כ משום דלא נוכל להמתין א"כ שוב לא מקרי דבר שיל"מ כדאמרו ביבמות דאם יבא אליהו ויאמר שוב הוא אסור ואם יאמר שמותר שוב בודאי מותר וא"כ ממנ"פ מותר אבל בספק טריפה ה"א דנמתין עד שיתברר ההיתר לזה הוצרך הרשב"א לחדש דאין בידו ההיתר ודו"ק. והנה בגוף סברת הש"ס היה נראה לפענ"ד לכאורה לחלק דבאמת לפמ"ש התוס' דא"א לדעת עתידות ולכך לא שייך אגלאי מלתא למפרע ע"ש בריש החולץ ועיין מלמ"ל פ"ו מגירושין א"כ יש מקום לומר דשם אם יבא אליהו ויאמר דהא לא קידש נתגלה למפרע אבל כאן דהעיבור יוכל להיות שלא נקלט רק אחר ג' ימים א"כ שוב עד יום ג' לא נוכל לדעת דאף שלא נקלט ביום ראשון שמא יקלט אח"כ שוב לא שייך לומר דיבא אליהו דא"א לדעת עתידות אך לפ"ז לאחר ג' ימים בתוך ג' חדשים אם יבא אליהו ויאמר דלא נקלט שוב נודע לנו שלא נקלט ואף אם נדחוק דמכל מקום על תחילת העיבור לא היה אפשר לדעת אמנם הש"ס מסיים דקטנה דלאו בת עיבור ונודע לנו שלא נתעברה ואפ"ה לא משגחינן ביה וא"כ אין ראי' משם וע"כ דחקו רש"י ותוס' דאין לנו להתיר דנוכל להשהות.