שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ל״ז (ו׳)

שוב ראיתי בתוך דברי מעלתו שהביא דברי השיטה הנ"ל דיהי' מקרי בעלים בשביל דהוה דבר הגורם לממון ותמהני שלא הרגיש כלל דמזה מבואר דלא כהצ"ץ וגם התירוץ של השטה אינו מובן ובמ"ש נתיישב הדבר כמין חומר ומכל מקום תירוצו של מעלתו בקושית השיטה הנ"ל נכון דדוקא במקום שאין בעלים כמו איסורי הנאה או הקדש דרעהו כתיב ולא הקדש אבל במקום שיש בעלים לא שייך לומר דהשומר יחשב בעלים כיון דשם בעלים לא נעקר עדן וזה נכון מצד הסברא וכמדומה שגם אני הרגשתי בזה בתשובה שכתבתי בדברי הצ"ץ אלו ולא נפניתי כעת לעיין בזה. נחזור לענינינו דז"ב דמסירת המפתח לא מעכב כלל וגם יפה חלק הח"י בין היכא דסגר קודם המכירה ובין אח"כ ומה שהאריך מעלתו דהא לא היה משתמר לדעת הקונה והביא דברי הש"ך בחו"מ סי' קצ"ח ס"ק ח' ודברי הנוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' מ"ג ודברי הנתיבות המשפט סי' ר' הנה בכ"ז הרביתי מילין בקונטרסי על קנינים וגם בתשובות אמנם לדינא נראה לפענ"ד כיון דמכי מטי זמן איסורא אייאושי קא מייאש וכדפריך בב"ק דף ס"ו אמאי אומר הרי שלך לפניך הא מכי מטא זמן איסורא אייאושי קא מייאש ומה דמשני שם זה אינו רוצה לקנות לא שייך בזה דהא הנכרי לא אכפת ליה ושפיר נקנה עכ"פ ביאוש ושוב יכול הנכרי לקנות ע"י יאוש ומה דשכח לפרט איזה דברים ג"כ לא אכפת לן ואנן סהדי דרצה להקנות לו הכל ושכחה חשוב אונס ועיין מג"א סי' ק"ח ואף דגם בשכחה ואונס אסור היינו במקום דשייך חשש הערמה דשמא יערים ולא ימכור כלל אבל כאן דחזינן דמכר רק ששכח איזה דברים לפרט פשיטא דלא שייך חשש הערמה דלמה יערים והלא הי' יכול למכור הכל רק ששכח וכעין זה מבואר בש"ך יו"ד סי' ל"ט ס"ק מ"ב והארכתי בזה בכמה תשובות ואכ"מ להאריך וד' שנותיו יאריך: