שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ל״ד (ג׳)

והנראה בזה דבר חדש דהנה הג"ת הקשה דאם נימא דהיכא דנתכוין לטובתו אינו חייב בדד"ג א"כ מאי פריך הש"ס בגיטין דף נ"ג מעשה מלאכה במי חטאת הא שייך שם לומר דלא נתכוין להזיק דהא רצה לעשות מלאכתו ובתומים כתב דזה אינו דדוקא למ"ד דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק רק שלא יהא כל אחד הולך בזה כל שלא נתכוין להזיק פטור אבל שם דקאי למ"ד שמיה היזק א"כ חייב אף בלא נתכוין להזיק ע"ש והנה הגאון מוהרח"י בקונטרס לשיקול הדעת הקשה לפמ"ש התוס' והרא"ש דבטעה בשיקול הדעת ע"י דיבורו הוה מזיק ממש ואפי' לרבנן דר"מ מתחייב א"כ המוחל ג"כ דיבורו הוה מזיק ממש והוה כשורף שטרותי' של חבירו. אך לפענ"ד נראה דבר חדש דלפמ"ש הראב"ד בסי' שפ"ח דדוקא חופר בורות בשדה חבירו הוא דחייב אבל בחופר בשדהו אף דמשועבד לחבירו יכול לומר בדידי קא עבידנא א"כ יורש דמוחל הוא מוחל שעבוד הגוף שיש לו לסברת ר"ת דשני שעבודים יש לו א"כ כל בדידיה קא עביד שפיר יכול למחול וממילא בטל שעבוד נכסי וכמדומה שהתומים כתב כעין זה (אמנם בלא"ה נראה לפענ"ד דהיורש יכול למחול כיון דנשאר לו כח למחול א"כ מתחלה שייר בקנינו שזה יכול למחול ושוב הוה כמו בדידיה קא עביד. ולפ"ז זהו בשאר יורש אבל להס"ד דמכרה לגמרי הכתובה ואף בנכסי צ"ב ליתא לתקנת אושא וא"כ היאך יכול הבעל למחול הא הוי מזיק ממש דא"ל דנכנס בספק זה דהיתה יכולה למחול דז"א דהרי היא מכרה לגמרי כל הכתובה ולא בטוה"נ) ולפ"ז בכתובה דלא שייך שעבוד הגוף דכ"ז שהוא חי לא נשתעבד לה וכמ"ש למעלה רק משום דיכול לומר לזה לא נשתעבדתי לכך יכולה למחול ולפ"ז היורש הוה מזיק גמור ולא שייך בדידיה קא עביד ודו"ק היטב כי הוא חריף.