שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן כ״ח (ג׳)

והנה בהא דאמרו בדף מ"ו שלחו מבי רב לשמואל ילמדינו רבינו אומן אמר שתים קצצת לי ובעה"ב טוען לא קצצתי אלא אחת א"ל בזו ישבע בעה"ב ומפסיד האומן קציצה ודאי מדכר דכירי והקשה המחנה לוי למה לי הטעם דקציצה מדכר דכירי הא התוס' הקשו בדף מ"ה בהא דאמר א"ה אפילו קצץ נמי והא הו"ל איני יודע אם נתחייבתי דפטור וכתבו דהו"ל כאומר חמשין ידענא וכו' דהו"ל מחושואיל"מ ולפ"ז שמואל דס"ל מחושואי"ל פטור משום דהו"ל א"י אם נתחייבתי. ולפענ"ד לק"מ דא"כ למה אצרכו לשבע כלל דממנ"פ אם תחשבהו לספק א"כ הו"ל א"י אם נתחייבתי מה תאמר דאולי באמת יודע ונתחייב לשבע א"כ בודאי לא הוה מחושואיל"מ ופטור ולכל היותר הו"ל לומר דהשכיר ישבע ויטול אבל שבועה זו דבעה"ב למה הא הוא טוען חמשין ידענא וחמשין איני חייב ואם תחשבו שטרוד בפועליו ושכח שוב פטור דלשמואל לא שייך מחושואיל"מ ואם תחשוב לברי שהוא בודאי חייב ורוצה לגזול שוב הו"ל למימר דהשכיר ישבע אבל שבועה דבעה"ב מה טיבו וע"כ דקציצה מדכר דכיר שוב הוא יכול לשבע שבועת מודה במקצת וישבע ויפטור וז"ב כשמש. ובלא"ה יש להבין דנראה דכאן שייך לומר מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ול"ש שמא ספק מ"י יפרוש משבועתא דהא גם על ממון ל"ש דהא עובר על בל תלין ולא מצי הדר מיהו כיון דיש לו ספק מ"י שוב לא עבר על ב"ת מספק וכשיזכור ישלם לו ולמפרע לא עבר על בל תלין דהא קסבר שפרע לו ע"י ספק מ"י שיש לו עליו ודו"ק. וראיתי בספר גור ארי' יהודא בחידושיו לשבועות שהקשה ג"כ קושית המחנה לוי הנ"ל ובמח"כ ליתניהו לדברים אלו ומ"ש שהתוספתא היא היפך משנתינו במחכ"ת לא דק דשם מיירי מקציצה ובקציצה בעה"ב נאמן דקציצה מדכר דכירי וא"כ יאמר יביא ראיה ואם לא יביא ראיה ישבע הבעה"ב ויפסיד והתוספתא חדא נקט המע"ה וכדתני רבה ב"ש וז"פ וברור ובחבורי כת"י שם הארכתי בסוגיא זו: