והנה לפמ"ש למעלה בלא"ה לא קשה דהא כל שאינו מתכוין רק למצוה מצות לאו להנות נתנו ודו"ק. אך לפמ"ש הרשב"א דכל דאפשר באחרת שוב מצות להנות נתנו דלאו לעול הוא א"כ ה"ה כאן כל דאפשר בזר שוב מצות להנות נתנו והדרא קושיא לדוכתא אמנם נראה דלפמ"ש הרמב"ן הובא ביתה יוסף סי' תצ"ח לענין מריטת הנוצות בעופות ביו"ט דכל שלאחר שחיטה מותר למרוט כדי לאכול והאיסור מרוטה שוה בחיים כמו לאחר מיתה כיון שאח"כ צריך לדחות האיסור ה"ה מחיים מותר ואפילו הרא"ש לא נחלק רק משום דאח"כ אוכל נפש הוה וקודם הוה מכשירי אוכל נפש ע"ש ולפ"ז כאן דבכלאים של כהונה צריך לדחות מקבלה ואילך שוב גם בשחיטה נדחה האיסור כלאים דבאותו קרבן צריך לדחות האיסור דכלאים ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן כ״ג (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.