שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רכ״ג (ג׳)

והנה תלמידי המופלג מוה' סענדר הקשה בהא דאמרו בקידושין ניהו דבידו לקדשה בידו לגרשה והא להרשב"א יכול לגרשה ג"כ כגון שמתנה עם הבעל שמחוייב לגרשה ולפענ"ד נראה דדוקא היא יכולה להתנות אבל אביה אין בידו דכל שמקדשה א"כ באותו זמן שמקדשה בידו להפקיע כח האב שיכול לישא אותה וא"כ שוב אין בידו להתנות שיגרשנה לזמן דהא ביד הבעל ובידה להפקיע כח האב כנלפענ"ד ברור אמנם באמת דינו של הרשב"א צ"ע דהא הר"ן כתב בנדרים דף למ"ד דהאשה אין מקדשה עצמה רק שמפקרת עצמה להבעל והוא זוכה בה כזוכה מן ההפקר א"כ הוה כמפקיר לזמן שכל שזכה בו הלה לא מועיל והוה הפקר לעולם ועיין מחנה אפרים הלכות זכי' מן הפקר סי' ב' דכל שזכה בו אחר ל"ש הפקר לזמן ובפרט כאן בקידושין דהוה קדושת הגוף ולא נפקע בכדי וצריכה גט פשיטא דשוב ל"מ התנאי כנלפענ"ד לולא פה קדוש הרשב"א ז"ל אבל לא זכיתי לראות דבריו וצ"ע. הנה אחר זמן רב בשנת תרי"ב ל"ב לעומר מצאתי דבר נפלא בענין הזה ואמרתי לבאר הדברים בפ"ד מחלה מ"ד שנו חכמים בלשון המשנה הנוטל חלה מן הקב ר"ע אומר חלה וחכ"א אינו חלה ב' קבין שניטלה חלתן זה בפ"ע וזה בפ"ע חזר ועשה עיסה אחת ר"ע פוטר וחכמים מחייבים נמצא חומרו קולו. ובירושלמי אמר עלה ר"ע מדמי לה לפירות שלא נגמרה מלאכתן שאם עבר והפריש מהן הרי זה תרומה וחכמים מדמים לתבואה שלא הביאה שליש עבר והפריש מהן תרומה אינה תרומה חזרו לומר אינם דומים לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש אלא ר"ע מדמי לאומר הרי"ז תרומה על פירות האלו לכשיתלשו ונתלשו ורבנן מדמי לה לאומר הרי"ז תרומה על פירות המחוברים. והנה בראשית ההשקפה תמהתי דהרי גם בפירות שלא הביאו שליש משמע בקידושין דף ס"ב דמועיל אמנם כבר ביאר רבינו פ"ב מתרומות ה"ט דבעינן שיביאו שליש ועכ"מ שם שהאריך והביא שרבינו סמך על הירושלמי פ"ק דתרומות ופ"ט דתרומות ואם כן גם כאן אזיל הירושלמי לשיטתו דס"ל דכל שלא הביאו שליש לא אמר כלום ולא חל התרומה והחלה ובאמת שעדיין צ"ע דהרי הירושלמי אמר פ"ק דתרומות דאם עבר ותרם תרומתו תרומה ואף דהכ"מ כתב שם דבעינן שעכ"פ אחת יהי' תלוש ע"ש מ"מ כאן לא הוה רק אחת שלא הביאה שליש ומ"מ יש לומר דשם עכ"פ אחת תלושה וכאן כשמפריש חלה על הקב הוה כמחובר עדיין ואין כאן שום חשש. אך אי קשיא הא קשיא במה דאמר דר"ע מדמה לפירות שלא נגמרה מלאכתן דהא לר"ע אף אם היה מדמה לפירות שלא הביאו שליש והא זה ודאי דלמ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע ודאי מועיל אף כשלא הביא שליש וכדאמרו בקדושין בהדיא ובכ"מ שם ואף הירושלמי דאמר שטרם שהביא שליש ל"מ הוא דוקא לדידן דקי"ל אין אדם מקנה דבר שלבל"ע ולפ"ז ר"ע דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ למה צריך לדמות לפירות שלא נגמרו מלאכתן והיא קושיא נפלאה ועיין יבמות צ"ג ושם מבואר דר"ע ס"ל כן ובקידושין שם ובכתובות נ"ט וגם מה דמסיק בירושלמי דר"ע מדמה לאומר הרי זו תרומה על פירות האלו לכשילתשו הוא תימה דלר"ע אף אם לא אמר לכשיתלשו דבריו קיימין כדאמר ראב"י בקידושין שם וראב"י ור"ע בחדא שיטתא קיימו כדאמרו ביבמות דף צ"ג שם איברא דבאמת גם לראב"י ור"ע עכ"פ שחת דבי כבשא בעי או אגם וכאן בחלה לא יש שום דבר בעולם איברא דבר"ן מבואר דלראב"י לא בעי כלל שיהיה בעולם ובחידושי הרשב"א בקדושין שם מבואר דאף לראב"י צריך שיהי' בעולם קצת עכ"פ וכאן בחלה הוה כלא בא לעולם כלל וגם תימה דאם כן לרבנן אפילו הי' אומר לכשיתלשו לא מועיל דכאן הוה כאלו לא בא לעולם כלל ואם כן למה אמר כפירות מחוברים ובאמת לפנינו הגירסא בירושלמי לכשיתלשו אבל בשדה יהושע ומהר"א פולדא הגיהו פירות מחוברים ולפמ"ש היא תימה וע"כ נראה לפענ"ד דבאמת ר"ע ורבנן לשיטתייהו דר"ע סבירא ליה דמועיל בדבר שלא בא לעולם ורבנן ס"ל דלא מועיל בדבר שלבל"ע רק דאם נימא דלר"ע וראב"י בעי עכ"פ שיהי' מקצת בא לעולם ואם כן ל"מ לרבנן לכשיתלשו דכל הטעם דלכשיתלשו מועיל ביאר ר"י משום דבידו לתלוש וביאר בחידושי הרשב"א דדוקא בהביאה שליש שאם לא הביאה שליש ל"ש בידו שמא לא יהי' ראויה ותפסד קודם שתגיע לעונתה ולפ"ז לרבנן דמדמי בתחלה ללא הביאה שליש א"כ ל"מ לכשיתלשו ולר"ע דמדמי לפירות שלא נגמרו מלאכתן ממילא מועיל לכשיתלשו. ומעתה מה דס"ד מעיקרא ומה דמסיק באמת אחת היא רק דלפי הס"ד דמדמה רק לפירות שלא הביאו שליש לא הי' דומה דהרי הפריש כעת והוה כאומר לכשיתלשו עכ"פ וכן להיפך לר"ע לפירות שלא נגמרה מלאכתן לא דמי דשם עכ"פ הם פירות וכאן אין כאן חלה וע"ז מסיק דהוה לכשאומר לכשיתלשו דאז לר"ע מועיל דהוה בא לעולם קצת דהרי עכ"פ איכא קב אחד ודמי לבא מקצת בעולם. ומעתה מבואר היטב דברי הירושלמי דלהס"ד דמדמה ללא הביא שליש א"כ אף לר"ע לא מועיל כמ"ש הרשב"א וע"ז מסיק דהוה לכשיתלשו והיינו דבאמת מקצת הביא והוה כדבר שלא בא לעולם לראב"י רק דהוה לכשיתלשו ולראב"י מועיל ושאני כל לכשיתלשו שאינו מחוסר שהרי הביא שליש וכמ"ש הרשב"א אבל כאן לא הביא שליש ורק דמקצתה בא לעולם והמעיין היטב בשיטת קדושין דף ס"ב ובחידושי רשב"א ימצא הדברים שמחים: