שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״כ (ג׳)

והנה לפמ"ש הרשב"א והובא בכנה"ג סי' מ"ב בהגהות ב"י אות ט"ו דכל דהלשון נוטה יותר לבעל השטר לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה י"ל דזה שחידש רב אשי בנכסייך ולא בפירותיהן דאם הלשון היה נוטה יותר לזה לא שייך יד בעל השטר על התחתונה ולכך חידש דהלשון אינו נוטה לזה ודוק. וראיתי לשער משפט סי' מ"ב שהקשה על דברת הרשב"א הלז מהא דאמרו במנחות דף ק"ח ע"ב ל"ש אלא דאמר אחד משורי הקדש אבל אמר שור בשורי הגדול שבהם הקדיש ופריך הש"ס מיתיבי בית מביתי אני מוכר לך ונפל מראהו נפל ואמאי ניחזי הי נפל והי מת ומשני לוקח קאמרת יד בעל השטר על התחתונה הרי אף דהלשון משמע כבעל השטר דהלשון משמע שהגדול מכר אפ"ה אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ע"ש וברש"י. והנה שאלה גדולה שאל והנראה בזה דהנה בהא דאמרו בב"ב דף קע"ג אלא מעתה שדה מכור לך נימא כל שדותיו מכור לו ומשני יד בעהש"ט על התחתונה. והנה לכאורה קשה לי טובא לר"י דס"ל בב"ב דף ע"ז ע"ב גבי צמד ובקר דמכר לו את הצמד ולא הבקר משום דהדמים מודיעים וא"כ כאן שודאי לא נתן לו דמים רק שדה אחת וא"כ איך אפשר לומר דמכר לו כל שדותיו הא הדמים מודיעין ולכאורה רציתי לומר דקושיית הש"ס הוא לדידן דלא קי"ל כר"י אלא כרבנן דאין הדמים ראיה דאולי במתנה נתן לו ושפיר משני ע"ז יד בעל השטר על התחתונה. ובזה מיושב היטב דברי הרד"ך שכתב דבמחילה לא אמרינן דמחל כלו ואמרינן יד הנמחל על התחתונה ומביא ראיה משדה מכורה לך דאמרינן יד בעהש"ט על התחתונה ותמה הש"ך בסי' ס"ה דמה עניינו לשם דשם הוה המוכר מוחזק בשדותיו וכאן הנמחל מוחזק וכ"כ לעיל בזה: ולפמ"ש אתי שפיר דגם שם בשדה מתורת מחילה אנו באין לדון דאל"כ הא בלא"ה ל"ק דהדמים ראיה וע"כ דמשום מחילה קאתינן עלה ואמרינן יד בעל השטר על התחתונה ויד הנמחל על התחתונה ואתי שפיר דברי המהרד"ך בשם הרשב"א. אך עדיין יקשה דהרי התוס' בב"ב דף ס"א ע"ב כתבו דבקרקעות אין הדמים ראיה משום דאין אונאה לקרקעות ע"ש וכאן הוא להיפך דהמוכר יאמר שהדמים מודיעים לא מכרתי לך הכל ול"ש אין אונאה לקרקעות. ובלא"ה דחו התוס' דבר זה ע"ש בדף ס"א ד"ה שיורי. אך העיקר נראה לפמ"ש הרשב"ם בדף צ"ב גבי ונחזי אי לרדיא זבין דע"כ לא אמרינן דאין דמים ראיה רק אם הלשון סותר להדמים כמו התם דאיכא דקרי לצמד צמד א"כ יכול המוכר לומר לא מכרתי לך אלא צמדי אבל כל שאין הלשון סותר להדמים שפיר אמרי' דהדמים מודיעים ע"ש ועיין בתוס' שם דמחלקי ג"כ בענין כזה רק שהם נקטי דהרוב מסייע להדמים ע"ש עכ"פ כל שהלשון סותר אין הדמים ראיה ולפ"ז להס"ד בב"ב שם דחוב לך פרוע משמע כל חובותיו וגם שדה מכור משמע כל שדותיו וא"כ הלשון סותר להדמים ובכה"ג קי"ל כרבנן דר"י דאין הדמים מודיעים ולפי המסקנא דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה והיינו משום דיש להסתפק אם הלשון משמע כל שדותיו או רק שדה אחת שוב יש לומר דבאמת הדמים ראיה והן נסתר מחמתו ראית הה"מ שהביא מכאן ראיה דאמרינן בזה יד בעל השובר על העליונה ולפמ"ש יש לומר דשאני גבי מכירה שהדמים מודיעים וכן ראית הרשב"א דבמחילה אמרינן יד הנמחל על התחתונה והביא מהך דשדה מכורה ולפמ"ש יש לומר דש"ה דהדמים מודיעים. והנה לפ"ז יקשה גם כאן דהיכי מיירי הך דבית בביתי אני מוכר לך אם נתן דמים כפי שווי בית קטן לבד מה איריא משום דיד בעל השטר על התחתונה הא בכה"ג שייך לומר דהדמים מודיעים ואם נתן דמי שווי הגדול יקשה דלימא דהדמים מודיעים וצ"ל דבאמת נתן רק כפי שווי קטן וא"ל דהדמים מודיעים דזה אינו דהא סותר הלשון דהלשון משמע הגדול כמו גבי שור בין שוורי דמשמע הגדול ומעתה שפיר משני דיד בעהש"ט על התחתונה וא"ל דהא הלשון נוטה לבעל השטר דזה אינו דכיון דהדמים מסייעים להמחזיק וגם השטר הוא בספק בכה"ג ודאי אמרינן דיד בעהש"ט על התחתונה והדמים מודיעים ולפ"ז יצא לנו דין חדש דאם נתן כפי שווי דמי הגדול דודאי אמרינן דהדמים מודיעים דהא הלשון מסכים למ"ש בשטר וגם הדמים מודיעים.