והנה הגיעני מכתבו היקר שנית מיום ה' ר"ח שבט הר"ח שאמר להשיב ע"ז וז"ל בדבר קושייתך על הירושלמי עפ"י דברי הט"ז לכאורה עצומה היא ועמדתי מרעיד כי קושיא עצומה היא ואמנם בתחלת העיון אמרתי דיש לומר לפמ"ש במנחות להשלים א"כ גם לתפילין עדיין ראויים להשלים ואולי זה כוונתך שם במ"ש ורמזת לעיין שם וקראתי ע"ז דנפיק מינך טעמא מאלפך. אך נראה בלא"ה דהט"ז לא כתב כך אלא בתשמישי קדושה כמו ארון ומטפחת אבל בקדושה עצמה לא דתשמישי קדושה אין קדושתם אלא מחמת דהן ראויין לשימוש קדושה וכיון דאינם ראויים עוד לתשמיש טוב לעשות אותם למצוה קלה מהני התיקון כך אבל קדושה עצמה לא ויש סמך לזה מהך דבר פדא דקדושת הגוף לא פקעה בכדי וקדושת דמים פקעה ובזה יסתלק הרבה קושיות שהקשה בבכ"ש על הט"ז ובלא"ה תמוה בעיני ראיית הט"ז ממטפחת ס"ת דעושין אותן תכריכין למת דשם הרי באמת גונזין ומה לי אם קוברין בקבר ת"ח או עושה אותן תכריכין למת ואולי מייתי למת ת"ח והרי גונזין ואין מפרשין לחכם כמותך גם ראיתי בספריכם הי' כקושיא נפלאה אהא דתפילין אין נקחין אלא מן המומחה ומטעם שמא יתעצל מלבדוק והא כיון דבדיעבד מניחן כך לא שייך שמא יתעצל ולפום רהיטא נראה דיש לומר לפמ"ש הרמב"ן דרובא דתלוי במעשה לא חשיב רובא והטעם דאוקמא אחזקה דלא נעשה מעשה ואף דרובא עדיף מחזקה כל דהחזקה ברוב עצמו לא מהני והארכתי בזה במק"א ולפ"ז גם כאן יש להעמיד המוכר בחזקת שלא למד ואף דאמרינן רוב מצויין אצל תפילין מומחין הן היינו כשאין האיש לפנינו ורק שמצא תפילין א"כ אנו דנין על התפילין אמרינן דרוב תפילין שנכתבו מן המומחה ולא שייך להעמיד הכותב על חזקתו דהא אין אנו יודעין מי ומי הוא רק על תפילין אנו דנין אבל כל שהוא לפנינו יש להעמיד האיש על חזקתו ודוק כי לפענ"ד הוא נכון לדינא וצ"ע עכ"ל היקר מפז:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ט (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
