שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ה (י׳)

וביותר נראה דבאמת קושית הטורי אבן דנימא הואיל והותר לצורך דבר האבד לפענ"ד לאו קושיא היא כלל דכיון דלדבר האבד הותר מלאכה בחוה"מ כ"א לגבי מלאכת חוה"מ הוה כחול ממש ואיך שייך לומר הואיל דלגבי דבר האבד כחול ממש הוא ואיך מותר מלאכה שאינו דבר האבד ואטו שייך לומר הואיל דמותר בחול מותר ביו"ט והגע עצמך דאטו איש שנדר מלעשות מלאכה הכי נימא הואיל ולגבי שאר אנשים מותר לדידיה נמי מותר מידי דהוה מי שמתענה ביו"ט דאסור לעשות אף אוכל נפש ולא שייך מתוך לגביה ולא שייך רק מתוך שהותר לצורך אוכל נפש דזה לא עדיף חוה"מ מיו"ט וא"כ שוב שייך מתוך ומתוך בעי צורך קצת ושפיר אמרו דגר עושה מלאכה בשבת כדרך שעושה ישראל מלאכה בחוה"מ ולא הותר מלאכה שאינו דבר האבד כ"א בצורך קצת ומדרבנן אסור גם זאת. ובזה ניחא ג"כ הא דפריך הש"ס ואסיפה בחוה"מ מי שרי והקשה בט"א שם דהא בסנהדרין דף ט"ז מפורש דקאי על חוה"מ ומותר לאסוף ולפמ"ש אתי שפיר דכל דא"צ כלל ובפרט אסיפה שהוא על ימים רבים גם על חול ממש פשיטא דאסור מה"ת דלא שייך מתוך בזה. ובלא"ה יש לומר דקושית הש"ס דכיון דמפורש בתורה שהוא מותר איך אסרו חז"ל ע"ד שכתב הט"ז ביו"ד סי' קי"ז. יהיה איך שיהיה זה ודאי דכל דהתורה ממעט מלכם ולא לגבוה לא שייך מתוך וא"כ מה פריך בש"ס בפשיטות השתא סלותי מסלתינן ולפמ"ש אתי שפיר דהרי סלותי מסלתינן פירש"י דהוא במחובר בשדה והרי מעמר בשדה הוה מלאכה מן התורה ולא שייך מתוך וכמ"ש למעלה ושפיר פריך ודו"ק. איברא דאכתי קשה מ"ש סלותי דנקט יותר משאר מלאכות דלא הותר לצורך אוכל נפש ביו"ט והותר בחוה"מ. אך נראה דבאמת אם נימא דנדרים ונדבות אסור להקריב ביו"ט א"כ פשיטא דאסור לקחת עצים מהקדש והוה מועל בהקדש דלא נתנו לנדרים ונדבות וא"כ צריך ללקט עצים שלא נשתמשו בהם הדיוט ועין בזבחים דף קט"ז דאמר רבא דצריך להביא עצים חדשים ומייתי ציבי חדתי וכן אמרו במנחות דף כ"ב דעצי מערכה אינו כשר בנשתמש בהם הדיוט וכן פסק הרמב"ם פ"ו מאיסורי מזבח וא"כ הי' צריך ללקט עצים מן המחובר וזהו דקאמר השתא סלותי מסלתינן דמותר ללקט עצים מן המחובר בחוה"מ. הן אמת דאכתי קשה דאם נימא דנדרים ונדבות אסור דנתמעט מלכם ולא לגבוה א"כ אכתי מה ראיה מסלותי דשם מותר כל שהן לצורך מועד משא"כ כאן דאינו לצורך מועד דצורך גבוה לא חשוב לצורך ואסור מקרא דלכם. אך נראה דשם קאי הקושיא אליבא דר"ש ואליבא דר"ש דס"ל מלאכה שא"צ לגופה מותר מן התורה א"כ אליבא דידיה ממ"נ אם אתה מחשב צורך גבוה אין צורך כלל וא"כ מקרי מלאכה שאצל"ג ועיין שבת דף צ"ד בתוס' דכל שא"צ לעצם המלאכה מקרי מלאכה שאצל"ג א"כ גם כאן הוה כן ושפיר פריך. ובזה מיושב היטב קושית הטורי אבן שם וכן הקשה בפ"י בביצה שם וכבר קדמם השיטה מקובצת בביצה שם דלמה לא פריך ר"ז טפי דהרי בתמורה מרבה מקרא דנדרים ונדבות קריבין בחוה"מ וגם קשה למה לי קרא דהשתא סלותי מסלתינן ולפמ"ש אתי שפיר דהקושיא קאי לר"ש דוקא דס"ל דמלאכה שאצל"ג פטור משא"כ לדידן דקי"ל דחייב בזה: