שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ט (י״ב)

לא הבינותי מלבד די"ל דמיתה בנשים שכיחא יותר כמ"ש התוס' בכתובות ריש הכותב פ"ג ע"ב שם וע' שעה"מ הלכות סוכה אף גם דכל הענין דאסרה שעה אחת קודם למיתתו ביארתי בתשובה אחת בביאור מ"ש התוס' בקידושין מ"ה דר"ת דחה דברי ר"מ מיוני דכל רגע ורגע מוקמינן אחזקת חי ול"ד להא דחיישינן שמא ימות באוסר שעה אחת סמוך למיתתו משום דשם חיישינן שמא ימות מיד ואין הבנה לדברים דסוף סוף יש חזקת חי ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק יו"ד סימן נ"ו מ"ש בזה ולפענ"ד נראה דש"ה דיש לו עדן חזקת חי כיון דאף אם נימא לאסור הוא רק משום דשעה אחת קודם למיתה אסרה והרי עדיין יש חזקת חי ועדן לא סתרנו חזקת חי וע"כ לא אמרינן דל"ח למיתה רק שמא מת ואתרע כבר החזקת חי אבל שמא ימות שפיר חיישינן דעדן לא סתרנו החזקת חי ולפ"ז שפיר מקשה שמא היא תמות קודם ועדן לא נסתר חזקת חי והרי גדולה מזו חידש הט"ז סי' שצ"ז דכל שכבר מת ומסופקים בזמן ל"ש חזקת חי דאדם עלול למות וא"כ מכ"ש באם אנו דנין שמא ימות ל"ש חזקת חי דעדן לא נסתר החזקה וז"ב ודו"ק. ומ"ש מעלתו דשעה אחת סמוך למיתה היינו ע"כ בשעה שהוא גוסס דכל כמה דמצי להרחיק הזמן עד סוף הגבול חיות שלו אמרינן ועיין גיטין ע"ב ובתוס' שם וא"כ אז רוב גוססין למיתה ול"ש ח"ח וא"כ גם היא ל"ש ח"ח דהא בעת הגסיסה היא למיתה. הנה ל"מ הכי פשטת הלשון וגם בזה יש לפקפק כיון דגסיסה הוה רובא למיתה שוב שייך להעמיד על ח"ח דאינו מרוב הגוססין ולא יבא זמן הגסיסה עדן ומחוורתא כמ"ש.