שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ח (ו׳)

ומעתה גם כאן שפיר מקשה הש"ס דהשתא טריפות יהיב ליה דידיה לא כ"ש וא"ל דהא כשיש לו כסף לא מצי לסלוקי בע"כ דז"א דכל הטעם הוא משום דהוה נתינה בע"כ ושוה כסף דל"מ ולפ"ז ע"כ לא אמרינן נתינה בע"כ לא הוה נתינה רק היכא שעי"ז נפסד המקבל אבל כאן המקבל לא נפסד כ"כ דאם מקבלו בע"כ הוה כנזדמנו ויכול למוכרו לעכו"ם אבל כשאתה אומר שא"י לקבל לסלקו בזה א"כ יפסד המזיק עי"ז דהא אסור לסחור בנבילות וטריפות וא"ל דהוה כנזדמנו דמ"מ למכור לאחר אסור אף בנזדמנו לו וגם לעכו"ם יהיה מוכרח למכור בזול וגם ל"ש נזדמנו דאם לא היה לו מעות הי' יכול לתנהו להניזק וא"כ עי"ז יהיה נפסד המזיק ובכה"ג ודאי נתינה בע"כ הוה נתינה דא"א להפסידו שלו בע"כ והא אין לו רק שעבוד עליו ובכה"ג ודאי נתינה בע"כ הוה נתינה אף למ"ד נתינה בע"כ לא שמיה נתינה ואף בשוה כסף הוה נתינה דדוקא אם הוה נתינה בע"כ ושוה כסף וכאן לא מקרי נתינה בע"כ ודו"ק היטב כי הוא חריף מאד מאד והסברות נכונות. והנה בהא דמקשה הש"ס ומה אילו ידענו דכחושה אכל לא משלם אלא כחושה השתא דלא ידעינן וכו' משלם שמינה והא המוציא מחבירו עליו הראיה קשה לי לפי מה דכתב השיטה מקובצת בב"ק דף ב' בהא דאמרו אבל מחוברת אימא כולה מועדת היא וכתב השיטה שם ק"ל אדרבא לימא כלה תמה היא לשלם ח"נ דכל לאפוקי ממונא קולא לתובע וחומרא לנתבע וכתב דבניזקין ספק דידן להחמיר כמו באיסורים וא"כ היכא אמר כאן דהמע"ה והא ספיקא להחמיר וכן הוא בחידושי הרשב"א בב"ק דף ב' דספק נזיקין להחמיר ע"ש והוא תימה מכאן. אמנם נראה דהנה גוף סברת הרשב"א והשיטה הנ"ל דבנזיקין ספיקו לחומרא כאיסורין הוא תימה דהא גם ספק ממון וספק איסור האריך הש"ך סוף הלכות ריבית דאזלינן בספיקו להקל מכ"ש בזה. אמנם נראה דהנה כבר נודע מ"ש הר"י בסאן בהא דספק ממונא לקולא והא הו"ל ספק גזל וכתב דגם להיפך הוא ספק גזל ביד שכנגדו.