שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ז (ט׳)

אך ז"א כיון דעכ"פ יוכל להיות שלא נטמאה ניהו דהתורה עשה כודאי עד שלא שתתה היינו כיון דהשתייה יוכל לברר אבל במקום דא"י לשתות והיא צווחת דטהורה היא מידי ספק לא יצא ואינה מקרי עוברת על ד"מ כנלפענ"ד ברור. והנה מ"ש מעלתו ליישב קושית המלמ"ל פ"ב מסוטה ה"א דכל שיכולה לברר ל"ח עוברת ע"ד כמ"ש התוס' ביבמות דף ל"ח ע"ב הנה דבריו נכונים וכמ"ש מעלתו בשם המלמ"ל דכל שא"י לשתות סמכה עצמה ע"ז והוה עוברת על דת דזה מקרי פריצות יעו"ש ויפה כתב מעלתו ובזה נראה דלכך פירש"י דת יהדות דוקא דבדת משה כל שהכשילתו כבר פשיטא דא"צ התראה ובודאי מקרי פריצות גמור משא"כ בזה דאינו פריצות גמור. ומיהו לפ"ז שוב אין ראיה מארוסה ושומרת יבם דכל שא"י לשתות שוב הוה פריצות גמור וצ"ע בזה ועיין בחידושי ריטב"א בקידושין דף פ"א שם בפסק ולא יכולתי לעמוד על דבריו כי יש שם הרבה ט"ס וצ"ע על הזר זהב שלא הרגיש כלל להגיה. ועכ"פ שוב הדרן לדוכתא דתלוי במחלוקת הש"ג והב"ש.