שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ז (ז׳)

והן נסתר מחמתו דברי מעלתו שאמר דשני עניני מחילת הקינוי יש דמחילת קינוי לענין שתהיה מותרת לבעלה זה תלוי בסתירה וכל שנסתרה אין בידו לבטל הקינוי ונאסרה עליו ובזה מיירי בתלמודא דידן בסוטה אך יש מחילת קינוי לענין שלא תצטרך לשתות המים המרים ובאמת תאסר לבעלה רק שלא תצטרך לשתות ובזה הרשות ביד הבעל שלא להשקותה וע"ז אמרו בירושלמי דלאחר מחיקת המגילה אין בידו למחול הקינוי ולא עדיף מאילו אמרה טמאה אני אחר מחיקת המגלה דמערערין אותה בע"כ. והנה אף כי דבר חכמה אמר אבל לפ"ז יקשה על הרמב"ם שזה דרכו בקודש להביא דברי הירושלמי בכ"מ וכאן השמיטו וגם בש"ס דילן מוכח בהדיא דלא כירושלמי דהרי לא מצאו מקום בש"ס סוטה דף כ"ה להוכיח דלאחר הקינוי יכול למחול והרי שם קאי לענין איסור ולמה לא דחי דשם מה דאמר דבעל שמחל על קנויו מחול קאי לענין שא"צ לשתות ולכך עד שנמחקה המגלה יש לו רשות למחול אבל לענין איסור תיכף משקינא לה נאסרה אם אינה שותה וע"כ דהש"ס דילן לא סבר כן וגם הא לאחר שהביא מזה דיכול למחול הקינוי סידר הש"ס פלוגתא אי קודם סתירה או לאחר סתירה ומשמע דקאי גם על מה שהעידו דבעל יכול למחול ואם איתא הא זה אינו ענין לענין איסור וע"כ דש"ס דילן לא ס"ל כלל חילוק זה ולכך השמיטו הרמב"ם ובאמת בירושלמי סוטה פ"ד הלכה ב' על משנת אמר בעלה איני משקה העתיק הירושלמי הך מימרא דר' יאשיה שהעיד השלשה דברים שאם בקש למחול מחול ע"ש ולא העתיק כלל כל המימרא דאמר בירושלמי סנהדרין פרק בן סורר ומורה הנ"ל וכן ראיתי בשני דפוסים שעם הפירוש ק"ע ועם הפירוש פני משה וא"כ גם הירושלמי לא ברירא ליה הדבר וע"כ הדבר צ"ע על התוס' דהעתיקו שלא כהלכה דאנן קי"ל כתלמודא דידן וגם לא הזכירו דברי הירושלמי כלל וגם עקבותיהם לא נודעו לאיזה צורך העתיקו וצ"ע ואולי הירושלמי ס"ל דלאחר סתירה ג"כ יכול למחול וכמ"ד דס"ל כן ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ל"ב הובא ביתה יוסף באהע"ז סי' קט"ו שכתב דאפילו הבעל רוצה למחול על קינויו אינו מחול כדאמרו בסוטה דף כ"ד הנ"ל הרי שכתב דלא כהירושלמי. שוב מצאתי בתורת חיים בסנהדרין דף פ"ח דביאר בהדיא דלדידן לאחר סתירה שוב אינו יכול למחול וגם התוספות מודים לזה ונהניתי: