שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ז (ו׳)

והנה שאלני החריף השנון המופלג מוה' שאול הכהן קאצינעלינזאהן נ"י מווילנא בהא דאמרו בסוטה דף כ"ה הנ"ל מ"ש ת"ח דגמירי דאי רצה לבעול אמרו ליה אחלי' לקינוייך ובעול וע"ז הקשה דא"כ מה אמר ר"י בעלה נאמן עליה הא צריך שני ת"ח שמא ירצה לבא עליה ויחול לקנויו ויבעול ולא יעשה איסור וליכא ק"ו והנראה בזה דהנה הש"ס דייק אח"כ דל"מ למחול אחר קינוי וסתירה מהא דאמר ר' יוסי ק"ו ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כ"ש ואמרו רבנן מה לנדה שכן יש היתר לאיסורא תאמר בסוטה שאין היתר לאיסורו ואי אמרת בעל שמחל על קינויו קנויו מחול א"כ יש היתר לאיסורו ע"ש ולפ"ז להס"ד כאן דלכך מוסרין לו שני ת"ח דאם ירצה לבעול ימחול על קינויו והיינו דע"כ דמצי למחול אחר סתירה ג"כ דבדרך היה לאחר קינוי וסתירה א"כ ליתא לפירכא דרבנן ושפיר אמר ר"י דבעלה נאמן עליה מק"ו וא"כ ממנ"פ אם לא ידע דיכול למחול שוב נאמן עליה מק"ו דחמירא לי' ואם יודע דיוכל למחול שוב ממילא ימחול על קנויו ול"צ לשני ת"ח וא"כ שפיר אמר דבעלה נאמן עליה מק"ו וז"ב ודוק היטב. שוב הראני המופלג הנ"ל דדברי התוס' מבוארים בירושלמי פרק בן סורר ומורה הלכה ו' דבסוטה אף משנכתבה המגילה עד שלא נמחקה אבל אם נמחקה המגילה לא בדא. ובאמת שיפה אמר. אבל מלבד דהתוס' לא הזכירו כלל הירושלמי אף גם דלמה להם להביא זאת הא אנן קיי"ל דלאחר סתירה א"י למחול כדאמרו בש"ס דילן ומה"ט לא הובא בטור וש"ע סי' קע"ח סי"ב וברמב"ם פ"א מסוטה איתא דברי הירושלמי האלו וע"כ עדן צ"ע.