שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ז (ג׳)

והנה מלבד שדבריו דחוקים דא"כ מה מבעיא ליה בעוברת על דת אם יכול לקיימה ולא איפשטא הא כיון שצריך התראה וכבר אפשיטא למעלה שם דצריכה התראה הו"ל כקינוי וסתירה וא"ל דהאבעיא אזלא בעוברת על דת דלא בעי התראה כמ"ש הב"ש שם ס"ק י"ז כיון דכבר הכשילתו ודייק כן מרש"י ע"ש ובזה אפשר לומר דאין מחלוקת בין הפוסקים דהתוס' מיירי בד"מ שא"צ התראה והראב"ד והרא"ש מיירי בד"י אך באמת גוף הדבר דחוק. אך לפע"ד נראה דהנה במה דנראה מהתוס' וכ"כ הרשב"א דלפי מה דקיי"ל דבמחל אחר קינוי מועיל ה"ה בעוברת על דת לכאורה תמוה מאד דהרי באמת הא בסוטה ברה"י טמא ועשאו הכתוב כודאי הוא משום דלא שייך לאוקמא בחזקת טהרה כיון דקינא ונסתרה רגלים לדבר שזינתה כמ"ש התוס' ריש נדה ולכך עשאו כודאי והיינו דלמה לה להסתיר עצמה עם אותו איש שקינא לה ולפ"ז במחל על קינויו ולא הקפיד ושוב ליכא רגלים לדבר דבלא קינוי הסתירה אינה ראיה כ"כ ושוב יש לה חזקת טהרה ולכך יכול לקיימה ולכך אחר קינוי וסתירה פליגי ר"א ורבינא וקי"ל כמ"ד דאינו מחול משום דשם יש רגלים לדבר ולפי זה בעוברת על דת ל"מ בד"מ דכבר הכשילתו אלא אף בעוברת על ד"י מ"מ הרי היא כבר פרוצה ואתרע חזקת כשרות בבירור שוב מה"ת דיכול לקיימה וצ"ל דהם מפרשים בעיית הש"ס במוחל לאחר קינוי קאי באת"ל שהבעל יכול לקיים בד"י אף שאתרע חזקת טהרה ומבעיא לי' בבעל שמחל אף לאחר קינוי וסתירה וא"כ כשנפשט דיכול לקיימה לאחר קינוי וסתירה ממילא מכ"ש בעוברת על דת. ולזה נראה שכוון רש"י בהאבעיא דמחל על קינוי דפירש כן בהדיא ותמה הבית יעקב שם דל"ל לרש"י לפרש כן. ולפמ"ש אתי שפיר דק"ל לרש"י דאם נימא דהאיבעיא קאי קודם סתירה א"כ לאחר סתירה הוה ס"ל דאינו מחול ולמה בעי בעוברת על דת ולא אפשיטא וע"כ דבני הישיבה בעי להו גם בקינוי וסתירה ולפ"ז לאחר דמסיק הש"ס דמסתברא דלאחר סתירה לא מחיל שוב בעוברת על דת י"ל דחמור וכנ"ל.