שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ז (י״ב)

והנה הרב מוה' אברהם קאמפף ני' אמר לי בעש"ק חיי כת"ר דיש ליישב קושית הראב"ד דהנה לשון מאכילתו ולא נקט האכילתו ועיין בתוס' וקדמונים היינו משום דהוא שם התואר דהיא מאכילתו תמיד ויש לחוש על להבא שלא תכשילו וא"כ כל דאין אדם משים עצמו רשע שוב כל שאינה נאמנת ועכ"פ לא מקרי מאכילתו דאינה נאמנת בזה ושוב אינה מפסדת כתובתה ודוק. והשבתי לו עפמ"ש המהרלב"ח בקונטרס הסמיכה בענין דאאמע"ר והקשה דמ"מ מהראוי לפוסלו מדרבנן כיון שחציף להעיז פנים ולומר דעשה מעשה רשע אף שהוא שקר מ"מ הוא כוזב לומר כן וכתב דא"א לפוסלו דא"כ נימא דמאמינים לו ונעשה רשע עפ"י הודאת פיו ובאמת אינו נאמן ע"ש ולפ"ז כאן שפיר קשה דניהו דאין אדם משים רשע מ"מ עכ"פ עשתה מעשה רשע שתעיז לומר כן וכאן לא שייך תירוצו של המהרלב"ח דכאן אין אנו דנין לענין נאמנות מתורת עדות רק מתורת הודאת בע"ד ושוב עכ"פ מפסדת כתובתה ודוק כי קצרתי והנה בהא דאמר שם לגבי משמשתו נדה אי דלא ידע נסמוך עלה ואילו לגבי מאכילתו שאינו מעושר ולגבי אינה קוצה חלה אמר אי דלא ידע מנא ידע ולא אמר נסמוך עלה ועיין בתוס' שם. ואמרתי דבר חדש דהנה הלב"ש בחידושי דינים כ' דאשה אינה נאמנת באיסורין וזה רבות בשנים אשר הרב המנוח מוה' שמואל נחום אמר אלי שדבריו נגד כל הפוסקים והארכתי בתשובה והראיתי דבשיטה מקובצת בסוגיא כאן הביא כן דעת פוסקים דאשה אינה נאמנת רק בנדה ודחה זאת. אמנם בטעם הדבר אמרתי לכאורה דבר חדש דהנה מדברי הר"ן במס' יומא גבי פ"נ דעושין עפ"י גדולים כתב במרוצת דבריו דנשים מפני שדעתן קלות חשידי על לפני עור ע"ש והארכתי בזה לענין הא דכתב האגור והב"י הביא בשם הכלבו דנשים שוחטות לעצמן ופירשתי דהיינו דוקא לעצמן אבל לאחרים שייך לפני עור ולפ"ז להאכיל לאדם אחר אינן נאמנות דשייך חשש לפני עור אבל בנדה גם היא אסורה לכך התורה נתנה נאמנות לה בזה וז"ש וספרה לה לעצמה. ובזה מיושב בהא דנשים נאמנות בבדיקת חמץ דהא גם הם בכלל בל יראה ודוק היטב ולפ"ז שפיר הא דאמר בנרה אי דלא ידע נסמוך עלה דכתיב וספרה והיינו דוקא בנדה דשייך לגבי עצמה אבל בשאר איסורים אין לסמוך עליה. ובזה מיושב מה דלא אמר להיפך בנדה אי דלא ידע מנא ידע משום דבנדה שייך לאוקמא בהודית ושם נאמנת דהתורה נתנה לה נאמנות דלא שייך אין אדם משים עצמו רשע דהא י"ל דעשתה תשובה כיון דגם היא נכשלה. מיהו גוף הדבר היא חדש דאם כן לא תהיה אשה נאמנת בשום איסור דשייך לפני עור דאינה חוששת לזה וגם לא שייך אין אדם משים עצמו רשע דהא לא משמע לה שום איסור בזה אך נראה דיש לחלק דאף דלא שייך לפני עור בנשים דדעתן קלות אבל לגבי בעלה דיודעת דבעלה סומך עליה ודאי מצוות ע"ז והוה כספו לי' בידים ועמ"א סי' תרי"ח וסי' תר"מ ועיין בביאורי הגאון מהרא"וו בסי' תרי"ב במ"ש בשם התוספתא דכל שאמר תנה לי ואוכל אסור אף באין תרי עברי דנהרא וה"ה כאן כל שבעלה סומך עליה והיא מתקנת לו מאכל הוי כספי לי' בידים וזה שהתנצל אדה"ר האשה אשר נתת לי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ועיין בספר תולדת יצחק שכתב שכיון שהש"י נתן לו אשה הוא יכול לסמוך עליה שוב ראיתי לזקני הח"ץ ז"ל סי' ק"נ שכתב דאף בענ"ב מ"מ מפסדת הכתובה ויש סתירה למ"ש למעלה בסברת הראב"ד ומ"מ יש ליישב.