שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ז (י׳)

ואולי כאן בזה"ז דנאסרה אחר הקינוי דא"א לשתות שוב הוה ד"מ דהוה פריצות גמור דא"י לברר ואף דתוכל להיות טהורה מ"מ הוה ד"מ ופריצות גמור. אמנם באמת א"צ לזה כמ"ש מעלתו דכאן היה אחר קינוי שהב"ד מקנין לה וא"כ לאחר קינוי הוה סוטה גמורה. והנה מעלתו הביא דברי הנוב"י מהד"ת באהע"ז סי' קנ"ט שכתב דדוקא במקום שאין הבעל יכול לקנאות הוא דהב"ד מקנין לה דשליחותא דבעל עבדי אבל במקום שהבעל יכול לקנאות ולא קינא לא יוכלו הב"ד לקנאות ומעלתו דחה דבריו והנני יוסיף דכל ענין קינוי וסתירה כתבו התוס' בריש נדה דזה הוה רגלים לדבר מדקינא לה ולא השגיחה ונסתרה שוב אתרע חזקת טהרה ולפ"ז מה נ"מ אם הב"ד מקנין או הבעל או שלוחו של ב"ד בכ"ז יש ריעותא דלמה נסתרה לאחר ששמעה הקינוי שהב"ד הזהירו בה ומה דנקטו במשנה דוקא באלו שהב"ד מקנין לה. נראה לפענ"ד ברור דכיון דעיקר הקינוי וסתירה היא שיהיה רגלים לדבר א"כ היה מקום לומר דבאלו כיון דאין לה אימתא דבעל א"כ אין ראיה ממה דקינו לה ומ"מ נסתרה וכדאמרו בהדיא בסוטה שם וכלהו מ"ט לא אמרו מהא דלמא שאני התם דלית לה אימתא דבעל והיינו כמ"ש דה"א דלא יהיה נחשב כ"כ רגלים לדבר ולכך קמ"ל דגם בזה נחשב רגלים לדבר אבל פשוט דכל שנחשב קינוי שוב הוה רגלים לדבר ואף במקום שיכול הבעל לקנאות מועיל קינוי ב"ד וגם שלוחם וז"ב. ומה שהאריך בדברי הב"ש סי' קי"ז ס"ק ח' אעתיק לו מ"ש אני בגליון הב"ש שלי על מ"ש וכן משמע בתוס' גיטין דף ע"ט וכתבתי בגליון בזה"ל אמת שכן בתוס' גיטין דף ע"ט ד"ה ב"ש אבל בש"ס דילן דף פ"א ע"ב משמע דגם לב"ש חיישינן שמא יבא עליה אף בודאי זינתה ועיין בתוס' שם ד"ה ב"ש ובחידושי רשב"א מבואר שם בהדיא כן דאף דלב"ש היא מזוהמת היינו שלא ירצה לקדשה אבל בא עליה ביאת זנות ובאמת בירושלמי פרק הזורק ה"ט מבואר דמזוהמת בעיניו אף לביאת זנות ובק"ע שם תמה על הרשב"א מדברי הירושלמי אבל דברי הב"ש תמוהין דבש"ס דילן נראה דאינה מזוהמת בעיניו וגם דברי התוס' בגיטין ע"ט צ"ע שרמזו דבדף פ"א משמע כהירושלמי ובאמת נראה להיפך ועיין תוס' יבמות דף ל"ו ע"ב ד"ה ולא וברא"ש שם מבואר דלאחר קינוי וסתירה לא חיישינן שמא יבא עליה דשונאה וצ"ע דלאחר קינוי וסתירה ודאי חיישינן כמ"ש הב"ש כאן משמא דגמרא וע"כ לדינא צע"ג ע"כ כתבתי שם וא"כ הרגשתי בכל דבריו ולדינא נראה לפענ"ד דפשיטא דהפסידה כתובתה לאחר קינוי וסתירה ובפרט שכאן ניכרין הדברים שהיא סוטה גמורה וכאשר באו הדברים ברוב ענין וטומאה כתיב בה ויכול לגרשה בע"כ בהפסדת כתובה ואף שלא נגבה בפני' הא שלחו אחריה ולא באה ולרב הטירדא דברי מעטים. והנה בהא דאמרו מאכילתו שאינו מעושר אי דידע נפרוש ואי דלא ידע מנא ידע והקשה הראב"ד דנוקי בדהודית האשה וכתב דאאמע"ר ותמהו הרשב"א והר"ן דלענין ממון נאמן אדם להשים עצמו רשע.