שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רט״ז (ג׳)

ולפענ"ד להוסיף דאף שהבדיקות ע"י שפופרת מהראוי שלא יועיל דאינו שוה בשוה לאצבע ועוד האריך שם בקושיות ולפמ"ש יש לומר דכל דאמרינן לא כל האצבעות שוות א"כ שוב לא הוה ווסת קבוע דשמא אצבע שלו גרם ולא נתחדש בגופה שום ענין אשר תקבע לה ווסת ולכך נעקר בפ"א דכל דלא הוה ווסת קבוע נעקר בפ"א ולכך מועיל שפופרת ואף דאין כל האצבעות שוות היינו לענין זה שלא יהי' מקרי ווסת קבוע אבל פשיטא דכל שלא נקבע לה ווסת כל שראינו שנעקר אין לנו להחמיר דלמא בשביל מקרה שלא חמדה כ"כ לכך לא ראתה דווסתות דרבנן ולא חיישינן בספיקו וז"ב ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק יו"ד סי' מ"ה מ"ו והמה מדמין הדברים לווסת הגוף ע"י אונס ולפענ"ד זה גרע מכל ווסתות שזה לא הוה בגופה ונ"מ דאף לשיטת הרז"ה בהשגות לספר בעל הנפש שסובר דדוקא מה שאינה עושית מדעתה מקרי אונס אבל מה שעושית מדעתה להנאתה מקרי ווסת גמור ולפי זה תשמיש דמדעתה והנאתה מקרי ווסת גמור אפ"ה לא מקרי ווסת דהשינוי לא בא על גופה דאולי אצבע שלו גרם זאת. ולשיטת הרז"ה יש לפרש דלכך אמרו אין כל אצבעות שוות ואולי בבעל שני לא יהיה הנאתה מרובה כ"כ וא"כ לא נקבע ווסת שלה לגבי בעל השני. והנה בהא דסמוך לווסתה דאמרו בשבועות דף ח"י דוהזרתם את בני ישראל היא אזהרה שיפרשו מנשותיהם סמוך לווסתן וכל הקדמונים נתקשו דהא ווסתות דרבנן ואיך שייך דסמוך לווסתה יהיה אסור מן התורה ודברי הנוב"י מהד"ק סימן נ"ו ידועים: