שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רט״ו (ג׳)

והן נסתר מחמתו מה שהקשה מעלתו דאיך שייך פלגינן דיבורא ואמרינן דהיה רובע לאחר דא"כ איך נדע אם רבעו במזיד דלמא שוגג או מוטעה או שמא באבר מת וכדומה. ולפמ"ש א"ש דבאמת רבע אותו רק שלגבי דידיה אינו נאמן אבל לגבי הרובע נאמנים. וראוי להסתפק באם זה אומר פלוני רבעני לרצוני דאמרינן פלגינן דיבורא והרובע מעיד ג"כ אני רבעתי את פלוני והעד מעיד ג"כ עמו וא"כ יש כאן שני עדים על הרובע והנרבע האיך לדייני דייני אם הורגין שניהם והנה לפמ"ש הרשב"א דבאומר אני זניתי עם אשתך לא שייך פלגינן דיבורא וא"כ לא שייך הספק כלל דהשני אינו נאמן כלל דהו"ל רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד אבל אם נימא דלא כדעת הרשב"א ואמרינן פלגינן דיבורא א"כ בעדות הרובע פלגינן דיבורא ומאמינין לגבי הנרבע ובעדות הנרבע מאמינין לגבי הרובע והורגין שניהם ובאמת לכאורה יש לומר דכל היכא שכבר העיד הנרבע דפלוני רבעני ומצטרפין וא"כ לא מהימן הרובע אח"כ דכבר נעשה רשע על פי שני עדים ולפ"ז אם היה הרובע מקדים עצמו והעיד מקודם היה הוא נאמן לגבי הנרבע ותו לא מצי הנרבע להעיד על הרובע דכבר נעשה רשע ולפ"ז קשה לי קושיא בהא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע הא הרמ"א בתשובה סי' ל' כתב בשם המרדכי פרק החולץ דהיכא שמתכון לטובתו ובא להעיד לטובתו אף שע"י כך משים עצמו רשע נאמן ע"ש והובא בכה"ג בהגהת הטור אות ס"ב ולפ"ז כאן הא י"ל דמעיד כן לטובתו שאל"כ כשיבא הרובע ויעיד יהרגו את הנרבע והרובע יפטור ובכה"ג אדם מע"ר והיא קושיא נפלאה. אך יש לומר דאם נימא דיהיה נאמן לעשות עצמו רשע א"כ גם אם יבא הראשון קודם יהיה נאמן לעשות עצמו רשע וכיון שהתורה אמרה אל תשת רשע עד שוב לא יהיה נאמן כלל להרוג את הנרבע כדאמר רב יוסף לרצונו רשע הוא ושוב לא יהיה מעיד לטובתו כלל ושפיר אמר דפלגינן דיבורא וז"ב ודוק.