ובזה מיושב היטב גבי לדידי אוזפן בריבתא דאמרינן פלגינן דיבורא והלא שם א"א למחלק דיבורו ועיין נוב"י שם. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר תלוי אם נעשה רשע בתחלת דבריו ונתבטל עדותו ושם דלדידי אוזפן לא נעשה רשע רק ע"י שאמר בריבתא א"כ שפיר פלגינן דיבורא וז"ב. ומעתה זה דאמר הש"ס דה"א דבזה לא שייך פלגינן דיבורא כיון דתחלת עדותו לא נעשה רשע במה שהעיד על אחר שאינו קרוב אבל באשתי זנתה כיון דתחלת דבריו אינו נאמן דהוא קרוב לאשתו לא שייך פלגינן דיבורא דנתבטל עדותו ומעתה שפיר מקשה הש"ס היינו הך וא"ל דאשמועינן דאף בכה"ג פלגינן דיבורא דז"א דאם כן לנקוט באשתי זנתה עם פלוני וע"ז אמר דהא דאדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן והיינו בכה"ג שתחלת דבריו נאמן ובזה מיושב קושית הנוב"י דשפיר מקשה הרשב"א דלנקוט באני באתי וא"ל דלא ידעינן דאמרינן אדם קרוב אצל אשתו דזה אינו דאי לא ס"ל כהרשב"א לא שייך כלל לומר דנאמן על אשתו דזה דוקא אם נקטינן כסברת הרשב"א הנ"ל ודוק היטב כי הוא חריף ועמוק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רט״ו (י״ז)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.