שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רט״ו (י״ב)

אחר כמה שנים שכתבתי כ"ז כשחזרתי על למודי בטוש"ע אהע"ז סי' קט"ו ראיתי בח"מ ס"ק כ"ה שכתב ונראה דאם בא עוד עד כשר ואמר שזינתה ג"כ עם זה העד וא"כ לפי דברי עד השני עד הראשון פסול אפ"ה נאמן על האשה דאיכא שני עדים ואינו נאמן על העד הראשון דלא יקום ע"א באיש וכ"כ הב"ש ס"ק כ"ח ובראותי כן תמהתי בראשית ההשקפה דלמה כתבו בלשון ונראה והא כן הוא פשטות הענין דפלוני רבעני דאמרי' פ"ד והיינו דאנו מאמינים לו שפלוני רבע אבל לענין שרבע אותו אינו נאמן והאחר שמעיד ע"כ מעיד שפלוני רבעו ואפ"ה הוא אינה נהרג והשור נהרג וכפי הנראה פירשו דפלוני המעיד אומר רק שפלוני רבע אבל לא אותו אבל באמת הוא דבר שא"א דהו"ל עדות מוכחשת וכמ"ש למעלה וחפשתי בספרי אחרונים ומצאתי בהפלאה בק"א שנתעורר להיפך דלא שייך להאמין לעד השני כיון דמעיד על הראשון שוב נפסל הראשון ואיך יצטרף עדותו ומ"ש בפלוני רבעני היינו שהאחד מעיד שראה שרבעו אבל לא ידע אם לרצונו או לאונסו והוא תימה דמנ"ל לפרש כן וביותר יש להבין דברי הרשב"א דדייק למה לא קאמר להיפך דאני רבעתי לפלוני ותמה הגאון בנוב"י דל"ש דברי ר"י דלאונסו הא אין קישוי אלא לדעת וכ' האחרונים דמשכחת לה לאונסו כגון שאמרו התקשה ואי לא קטילנא לך רק דהרשב"א כתב דפלגינן דיבורא לא שייך בזה דגם זה רשע הוא אבל שייך לאונסו בזה עדיין קשה דאיך שייך לרצוני ומה יעיד האחד שרבע לפלוני לאנסו ובאופן שרצו להרגו הוה עדות מוכחשת אליבא דכ"ע. אבל באמת אין התחלה לכל הענינים דאנן פלגינן דיבורא ותפסינן העיקר מה שיצא מכללות דבריו ובאמת העד המצטרף מעיד עליו ומ"מ מצטרף וכן מבואר ברא"ש פ"ק דמכות דבעיקר העדות שרבע או שהלוה בריבית מאמינים לו ולא מה שנעשה רשע עי"ז ודוק ובאמת אף דנעשה רשע יכול להצטרף עם זה דאף דאסור להתחבר עם רשע להעיד וכמבואר בש"ע חו"מ סי' ל"ד וזה כוונת רב יוסף דאמר אל תשת ידך עם רשע מ"מ לענין עדות על חבירו מצטרף עמו והעד צריך להעיד מה שראה ולא נתחבר עמו לעדות רק שהוא יעיד על מעשה חבירו ומה שעשה הוא רק דעליו אין מאמינים לעד אחד ועל עצמו אינו נאמן דפלגינן דיבורא ודוק. ובגוף הדין דהתקשה עצמך ואי לא קטלינא לך דנקרא רשע שנחלקו בזה התוס' ריש פרק הבע"י ולכאורה הא אמרינן דתחלתה באונס וסופה ברצון דמותרת מ"ט יצר אלבשה הרי דזה מקרי אנוס והיינו כיון שהרצון בא מכח אונס מקרי אונס ועיין כ"מ פרק עשרים מסנהדרין ד"ה אבל האשה וא"כ ה"ה בהתקשה עצמך ואי לא קטילנא לך ניהו דכל שנתקשה ודאי נתרצה אבל הריצוי בא מכח אונס ועיין בכ"מ שם ובא"ב פ"א ה"ט ובראב"ד והה"מ שם ותראה שהדבר תימה לכאורה. אך באמת לפענ"ד הדבר נכון דכבר ביארתי בתשובה דבכל מקום שאסרה התורה אף האונס א"כ זה האונס מחשב כרצון ועיין באבני מלואים סי' כ"א וא"כ בג"ע דיהרג ואל יעבור ואין לך אונס גדול מזה ואפ"ה חייבו התורה להרג ולא לעבור ואם כן ה"ה האונס מחשב כרצון ואסור ונקרא רשע ויהרג ואל יעבור אבל באשה דקרקע עולם היא לא אמרינן בה תהרג ואל תעבור לדעת רבים מגדולי הפוסקים וע' בר"ן דפ"ב דפסחים ואם כן ממילא לכך שייך בזה יצר אלבשה כל שבא מכח אונס. ובזה יש ליישב דברי הרשב"א דכתב והי' לו לומר אני רבעתי את פלוני והדבר תימה דאם כן איך משכחת לה לאונסו וכמ"ש הנוב"י ולפמ"ש יש לומר דמשכחת לה שיאמר שאמרו לו שיתקשה ואי לא יקטלו אותו ואם כן זה באמת אונס רק שבג"ע אף בכה"ג יהרג ואל יעבור והאונס מחשב כרצון אבל לענין שלא יהיה נאמן להשים עצמו רשע אפשר דבכה"ג נאמן דבאמת אונס הוא דיצרא אלבשיה והי' בסכנת נפשות וגם יש לומר דלכך יהרג ואל יעבור אף דאין לך אונס גדול מזה דכיון שאסור להתרפאות בע"ז וג"ע ועיין בר"ן שם א"כ כיון דצוהו להתקשות ואם לאו יקטלוהו א"כ עשה להסיר המות מאתו ובכה"ג שוב אסור להתרפאות בג"ע וע"ז מחויב להרוג עצמו ולא יתקשה אבל כל שעבר ע"ז ולא נהרג ונתקשה מה שרבע לפלוני זה מקרי אונס ונאמן ע"ז ובכה"ג גם לר"י ס"ל דפלגינן דיבורא ומאמינים לו שהיה אנוס גמור ואף שעבר עבירה בעת ההיא מ"מ על הרביעה גופא הוא אנוס ובכה"ג אדם משים עצמו רשע וז"ב ונכון ודוק וגם יש לומר דכיון דיש אחר שאמר שרבעו רק שלא נודע המעשה אם הי' לרצונו או לאונסו בכה"ג שהיא התנצל עצמו ואמר שהי' לאנסו בכה"ג ודאי אדם משים עצמו רשע וכבר הארכתי בזה לעיל ועיין מלמ"ל פ"ד ממלוה ולוה לענין ריבית דכל שהמעשה ידוע רק שלא נודע אם היה שוגג או מזיד לא שייך אין אדם משים עצמו רשע ובגליון הקשיתי עליו וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת לבאר הדברים ודוק. והנה בהא דאמרו בכריתות דף כ"ו אלא מעתה ספק סוטה שעבר עליה יוה"כ לא תיתי דהא כפר עליו יוה"כ ומשני אביי בועל מכיר בו והנה פירוש ספק סוטה פירש"י סוטה סתם שספק אם נטמאת או לא כמ"ש הבה"ז דלא כבאר שבע אך מ"ש בועל מכיר בו ולא אמר דהיא בעצמה מכרת בו משום דהיא אמרה שלא חטאה וא"כ בודאי פטורה מקרבן ע"ש ולפענ"ד יש לומר דהבועל כיון דשייך לומר פלגינן דיבורא ולא זינתה עמו רק עם אחר א"כ עכ"פ הוא מכיר בחטאה אבל היא אינה מכרת בחטאה דאם תאמר שטהורה היא הרי אינה מכרת בחטאה ואם תאמר שזינתה שוב אין משקה אותה ואף דנאמנת בשביל דאיכא קינוי וסתירה ורגלים לדבר כדאמרו בירושלמי דסוטה פ"ק ועיין מלמ"ל הלכות תרומות פ"ח מ"מ שוב לא שייך מנחת קנאות לכך אמרו דהבועל מכיר בה וא"כ מזה ראיה דפלגינן דיבורא ויכול לומר שזינתה אף שבאמת ע"כ זינתה עמו דאל"כ אינו מכיר בחטאה מ"מ כל שנאמן לענין זה שזינתה ואינו נאמן לגבי נפשיה לעשות עצמו רשע בעדותו הו"ל בועל מכיר בחטאה וז"ב מאד.