איברא דלפ"ז יקשה לפמ"ש התוס' בסוטה להסתפק אי יש ע"א במה"י אם היתה שותה לפ"ז יקשה בכל סוטה אמאי שותה ואיך המים בודקין הא עכ"פ הבועל יודע והוה ע"א דאמרי' פלגינן דיבורא וכבר הקשו כן האחרונים וכתבו כיון דפלגינן דיבורא שוב לא זינתה עם זה שקינא ממנו אבל לפמ"ש עכ"פ רגלים לדבר איכא ולפמ"ש אתי שפיר דכבר ביארתי במק"א וכוונתי לדברי האבני מלואים ס"ס קע"ח שכתב דבעינן עד כשר שידע העדות ולפ"ז כיון דעכ"פ עד כשר אינו לזה רק ע"י פלגינן דיבורא וא"כ שוב הוה כאילו אינו דאם נימא דמאמינין לדבריו שוב אינו עד כשר וע"כ דפ"ד ומאמינים שלא זינתה עמו א"כ שוב אינו עד טומאה ומה מועיל שיש רגלים לדבר סוף סוף בגדר עד כשר אינו וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהקשה דו"ז הגאון בישועות יעקב סי' קע"ח דא"כ כשיש ע"א במה"י עכ"פ מצטרף עם הבועל דאמרינן פלגינן דיבורא והוה כשנים ולפמ"ש אתי שפיר דשנים בודאי לא מקרי דהרי בעינן עדים כשרים וכאן זה שאמרינן פלגינן דיבורא עכ"פ בגדר עד כשר לא מקרי וז"ב ובתשובה אחת לכבוד אבי מורי הרב הגאון ני' הארכתי בזה ואכ"מ.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רט״ו (י״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.