שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רט״ו (י׳)

והנה במ"ש למעלה בשם המרדכי דהיכא דמתכוין להעיד לטובתו אף שע"י כך משים עצמו רשע נאמן מזה ראיה למ"ש הגאון מוה' פיבוש הובא בשו"ת מהר"ם לובלין סי' פ"א דאף דאין אדם מע"ר היכא שבא לומר שאינו רשע ורק לפי דבריו נתפס כגון באחד שכפר בפקדון דלא נפסל דאמרינן אשתמוטי הוא דקא משתמיט ורק שהוא מתנצל שהודה מחמת תשובה בכה"ג לא שייך לומר אאמע"ר דהרי עכ"פ מודה דלא אשתמיט בעת ההוא ומה שטוען שהודה בדבר ההוא נתפס בשקרו והוחזק כפרן והגאון מהר"ם לובלין חולק עליו דבכל ענין שייך אין אדם משים עצמו רשע ולפמ"ש המרדכי מבואר דכל שנתכוין לטובתו אף שמע"ר נאמן א"כ מכ"ש בזה שמתכוין להתנצל שלא חטא כלל. ובזה הבינותי תירוץ התוס' בב"מ דף ג' דהיכא שרצונו לעשות תשובה שלא יביא חולין בעזרה לא שייך אאמע"ר ולפמ"ש הכוונה דכיון שמתכווין לטובתו כמו שם שמתכוין להיות גר גמור ולכך נאמן דזה מקרי לטובתו ועכ"פ מכאן ראיה למ"ש בהג"א בפרק הגוזל קמא במעשה דפרגא דלפטור מממון אדם מע"ר ולפמ"ש כיון דמכוין לטובתו פשיטא דנאמן ודוק. והנה הח"ץ הקשה על הרשב"א שכתב דפ"ד הא אי פלגינן דיבורא שוב לא זינתה עם החשוד רק עם אחר שלא קינא לה ואין ע"א נאמן ע"ש בסי' ק"נ ולפע"ד נראה דכל הטעם דבעי שיהיה מעיד שנטמאת עם זה שקינא לה הוא משום דאל"כ אין ע"א נאמן כל שליכא רגלים לדבר וכאן הא רגלים לדבר שזינתה דבאמת החשוד מודה רק דאל תשת רשע עד והיינו דבאמת אמרינן שזינתה עמו רק דאין מאמינים לו שזינתה עמו אבל עכ"פ רגלים לדבר ואמרינן פלגינן דיבורא דלענין העדות שזינתה אין לנו נ"מ עם מי זינתה אבל עכ"פ אין לך רגלים לדבר יותר מזה וכל שא"צ תורת עדות שפיר סמכינן על העד החשוד וז"ב: